אושה לנד

אוייייייייייייייייי! כמה שאני כועסת!
בא לי לטרוף חבילה שלמה של מצות כמצבריט (אופס! בדיוק עשיתי את זה עכשיו...)

חזרתי מהעבודה והיתה לי שיחת טלפון חשובה. אתם זוכרים את החברה ההיא שהתחתנה?
זאתי שהרגשתי כל כך מושפלת במסיבת רווקות שלה?
אז מאז היחסים התקררו והיא לא ידעה למה.
סופסוף דיברנו היום אחרי שאני כבר כמה זמן מתחמקת ממנה.
סיפרתי לה שניפגעתי ממנה במסיבת רווקות והיא לקחה את זה קשה.
היתה שיחה לא קלה אבל לא רציתי לעשות מזה יותר מידי ענין.
מקווה שבעתיד הקרוב ניפגש והעניינים ירגעו.
ניסיתי להסביר לה שקשה לי לשוחח איתה על הדבר המהותי הזה בחיי כי היא לא באמת מקבלת את זה.
היא נשבעה שהיא רק רוצה שיהיה לי טוב.
אני מאמינה לה אבל יודעת שהיתה מאד נבוכה באותו הערב ולקחתי את האשמה גם עלי.
יש לי חברים חדשים כאן אבל חשוב לשמור על הישנים.
טבעי שבמהלך החיים הקשרים לא תמיד נותרים הדוקים.

אחרי השיחה עשיתי סיבוב באוטו עם אוש והיה בהחלט בסדר.
ואז ::::::::::::::::::::::::::
קיבלתי עצבים של הלייף!
מה הוא מספר לי ?- שאנחנו לא עושים את הסדר עם הוריו אלא עם ההורים של החותנים לעתיד של אח שלו!!! ואח שלו וארוסתו (הבת שלהם) בכלל בחו"ל!
אתם קולטים איזה עצבים?!
יכולתי לעשות עם ההורים שלי. מבחינתי הם לא משפחה, הם משולים לחברים של הוריו ואני ממש לא מרגישה בנח.
טוב שחמתי נזכרה לספר לנו את זה ביום שלפני הסדר. אפילו מתנה אין לי למארחת!
אוףףףףף! אני ממש רותחת.

בשנה הראשונה לנישואים אמא שלי הזמינה את המשפחה שלו אליה ועשינו סדר ענקי יחד עם הדודות שלי.
שנה שעברה פעם ראשונה בחיים עשיתי סדר לא עם המשפחה שלי, אצל הוריו.
השנה אמרתי שאין בעיה לעשות שוב כי העיקר ששנה הבאה שהסדר שוב יהיה אצל אמא שלי (היא ושתי אחיותיה עושות סבב משולש) אוכל להגיע.
חשבתי שההורים שלו לבד ואני ואחותו החלטנו שנבוא אליהם.
ופתאם מתברר לנו אחרת!
חוצפה!
איזה חוסר הגינות כלפי!

בתגובה הראשונה שלי היתה - לא הולכים אבל אז נרגעתי ורק ביקשתי שאוש יביע את כעסי (בצורה שפויה ולא היסטרית) להוריו.
עכשיו אני צריכה לקחת כמה נשימות עמוקות ולהירגע.
אני מפוצצת מהמצברינט או איך שכותבים את זה...