אושה לנד

התוכי חזר, כפי שיכלתם לראות ואני בדכאון כבר שבוע - כפי שיכלתם לראות...
ניצלתי את המאורע להתבכיין לו קצת (הרבה)
והוא שם בצד את העיסוקים שלו, את המוסיקה שלו כדי לתת לי קצת צומי.
אבל צומי מהסוג הטוב כמו שחברים טובים עושים - שהם מקשיבים ומנסים לעזור מכל הלב
ולא סתם להנהן ולהגיד יהיה בסדר.. זו סתם תקופה כזו...

כנראה אני מבלה כאן יותר מידי והריגוש נעלם.
עזבו בדס"מ. אני מדברת על הפן החברתי.
רפת שמפת.
פתאם אני עאלק מקובלת. פחחח. זין בעין. שטויות במיץ פרות.
אבל למה כל כך רע לי?!
טוב, זה לא משנה. זה לא פוסט התבכיינות כזאת. על הדכאון שלי כבר קראתם אתמול וזה ממש לא מענין.

הקיצר,
הוא ביקש שאכתוב לו 3 רשימות :
5 דברים שאני אוהבת לעשות (שלא כוללים אוכל, בדס"מ וסקס)
5 עבודות אלטרנטיביות עבורי
5 חלומות ילדות

ומתוך זה הוא הציע הצעות חכמות. שעלי למצוא עיסוקים אחרים - ריקוד, משחק ווט אוור
אמר משהו נכון - שבתוך פנטזית הבדס"מ - יש הרבה מציאות
וזה לא כזה מרגש וסוער. יש עוד הרבה דברים בחיים.

אבל אמ-ממה?
אני סתומה בלומה!
כל כך הייתי עסוקה בלתרץ תירוצים
כל כך הייתי עסוקה בלהודות לו
כל כך התרגשתי שאמר לי שהוא הדום קוצ'ר רק שלי
ששכחתי להחליף כותרת
וזה לא הכל!
כשהתנצלתי על הפאשלה - שכחתי לשנות צבע!

אתם בטח צוחקים, מעקמים את האף.
ביג פאקינג דיל!
זה בחלט ביג! הבן אדם מנסה לעזור לי, ועוד בדרך שאני מאד מעריכה וזקוקה לה ואני עושה טעויות טיפשיות.

בעצם לא משנה מה אתם חושבים על זה.
רק רציתי להסביר לכם למה אני לא אהיה זמינה החל משעה 5 עד הבוקר - בכלוב, בפורטל ובמסנג'ר.

קיבלתי 2 עונשים.
1. להתנתק ולחשוב או לעשות משהו מועיל עם עצמי.
2. להכין רשימה של חוגים הקשורים במשחק באזור שלי.

אני לא לוקחת את זה בקלות.
כמשחק, אלא לגמרי ברצינות.
לא חיפשתי עונשים.
לא חיפשתי צומי ממנו. באמת הייתי במצוקה ופישלתי.
אושה אשמה....