אנשים עשו סיכומי שנה. הפיד שלי היה מלא בהם.
אני נמנעתי כי:
א. יש לי כבר תקופה אנטי רציני מללכת עם העדר. בורחת מכל טרנד. לא משתפת פעולה עם אתגרים זימתיים, צילומיים או אחרים. אם עשיתם קופי פייסט לאיזה פוסט על הוול שלכם אז אני אעשה קאט. מבאסת שכמותי.
זה חלק מהנרגנות. הציניות חוגגת. בא לי להקיא מקשתות בענן. נראה שאני היחידה שלא מחפשת יוניקורנס.
ב. לא הצלחתי באמת לחשוב מה היה השנה. במה היתה 2019 שונה מ2018?
מתי זו הסתימה והשניה החלה?
הכל ניראה לי אותו דבר. בליל של חיים.
חיים טובים, שלא תיטעו אבל חיים.
לא אתגרים, לא חידושים, לא ריגושים.
זה גם הגיל משחק תפקיד. חייתי מספיק חיים בשביל שהכל יראה שגרתי ורפטטיבי.
2019 היתה ממשיכת דרכה של קודמתה.
גיל 40 נתן לי זבנג בלב ומאז הכל רגיל.
רגיל טוב אבל רגיל.
אני לא מתחרמנת מרגיל.
אני צריכה תעופה. פירפורים. כיווצים בחדרי הלב.
אני לא במקום הזה כדי לעשות 1 2 3 קליר.
אני במקום טוב ומפחדת להיות במקום כל כך רע שהוא טוב.