אושה לנד

רציתי קודם כל להודות לכל המגיבות
דבר שני, רציתי להבהיר משהו שהיתה לי תחושה שהתפספס.
בפוסט הקודם התבכיינתי על ירידת הרייטינג אבל למעשה התכוונתי להתבכיין על דבר אחר.
מודה שזה היה טריק זול אבל נשבעת שלא התכוונתי לכך.
זה שלא מגיבים זה משהו אחד, הפריעה לי הירידה במספר הצופים ולא רק כי אני זונת צומי אלא כי זו תוצאה של החיים שלי.
עברתי חתיכת תהליך בשנה האחרונה, תהליך כואב ומענג שהיום אם ארצה או לא אני עומדת בסופו.
החיים שלי עומדים להשתנות בענק וכמה שאני רוצה זאת יש בי גם חשש כבד.
חשש להתבגר
חשש משינויים
היה לי חשש שלא אספיק לחוות שום דבר, מה שהוביל אותי למחוזותינו כאן.
הבכיונים שלי היו כתוצאה מחשש שנגמרה לה תקופה
חשש שאני כבר לא מתאימה לכאן, לא מענינת אף אחד.
התרגלתי לטוב, פתאם חשתי שאני חוזרת להיות אושה הקטנה, מרכז תשומת הלב ומזיזת תהליכים.
אני לא רוצה לאבד את מה שהשגתי, את ההנאה והבטחון שהמקום הזה השרה עלי.

הרייטינג מסמל הכרה והכרות.
יענו בזכותו הפכתי לאושיה, הוא הבסיס לפתיחת הרפת, לקשירת קשרים חברתיים.
ככה יודעים מי אני וקולי נשמע.
הוא מסמל את ההתענינות בי אבל אולי אני כבר לא מענינת.
כבר לא עושה בדס"מ
הסטטוס שלי די יוצא דופן בנוף המקומי ועכשיו הוא מתרחק עוד יותר מהסנטר
אולי אני לא מתאימה לפה יותר? מפחדת מהרגע שאתחיל לכתוב על עגלות וחיתולים ואז מה?
אף אחד לא יקרא אותי זה מילא אבל זה יסמל שדרכי פה נסתימה ואני לא רוצה בכך.

קשה לי לקבל שמשהו בי משתנה. מבינה שענייינים פיסיים משפיעים עלי והליבידו שנעלם יחזור עוד חודש, אבל תמיד הפריע לי שאני לא חרמנית וגם הפעם.
פאק! אני רוצה לרצות ז'!
רוצה לרצות כאב!
רוצה לרצות שהוא ימשוך אותי בשיער, יורה לי לזחול על הריצפה עם המצבטים ויספינק לי!
רוצה לרצות טפטופי שעווה, חניקות, השפלות והצלפות!
רוצה לרצות לקרוא אחרים ולאונן על פנטזיות דומות!

במקום זה אני רוצה רק דבר אחד - ל-י-ש-ו-ן-!!!




נ.ב - סקארלט - זה רעיון מעולה!