אושה לנד

לא אוהבת אותו לאחרונה
עדין מנסה לכתוב מהלב, לשנורר צומי, להראות פיסת חיים, להפיג מתחים
אבל זה לא זה
תמיד כותבת בידיעה שקוראים, כותבת לעצמי אבל חלק מהלעצמי הזה זו התחושה המזויפת שאני "מישהי", שמענין לקרוא אותי, שאני חלק מהריצ' אנד פיימס

קוראת פה מספר לא רב של בלוגים, בעיקר של אנשים שאני מכירה
מעדיפה תמיד את הבלוגים האישיים שלא כתובים בקודים, שנותנים הצצה לחיים האישיים כי זה הכי מענין. על שירים מועתקים ושטויות אני בכלל לא מתעכבת.
יש פה כותבים שנונים אבל שוב, מעדיפה כתיבה מהלב.
חושבת שגם שלי כזאת.

אבל מה השתנה?
הכתיבה הפכה לחלק מהחיים ויהיה לי קשה לוותר עליה.
היא נותנת לי פורקן עצום ותחושת ערך.
אבל המספר הזה בצידו הימני של המסך מדבר בעד עצמו.
הרייטינג ירד בחצי והאמת אני לא מתפלאת.
הפוסטים שלי ארוכים ואולי גם מעייפים אבל אני מניחה שזה לא רק הענין -
פשוט איבדתם ענין
אישה נשואה ורעשנית ומסעה החנוני בעולם הבדס"מ שבראשו השאיפה האובססיבית להכניס את הבעל לעסק - היא כבר לא חידוש.
המשימה הוכתרה בהצלחה ולא אוהבים לקרוא פה סיפורי הצלחה. ביכיונים גורפים יותר רייטינג.
כמה אפשר לקרוא על כמה יש לי בעלול מושלם ושולט מדהים ובלה בלה בלה?
כמה גם אפשר לקרוא על הפקאצה והעבודה הנוראית שלי?

והכי חשוב - אין יותר סקס!
הבלוג הפך לנטול אקשן
הוא אינו מחרמן אלא משעמם
המריירים נטשו אותי

יכולתי להעלות את הרייטינג בתעלולים לאור ההתפתחויות החדשות אבל כבר איחרתי את הרכבת.
נראה לי שכולם כבר יודעים אז אפילו הפיק שיכולתי להשיג אבד לי.
ועכשיו בכלל אין סיכוי לקוראים. את מי מענין באתר של סוטים אישה במצבי? יש פורומים הרבה יותר מתאימים לכך...
אבל אני רוצה להישאר פה. גם שלא עושה בדס"מ אני עדין בדס"מית.
גם שלא כותבת על בדס"מ מקווה שעדיין מעניינת.
ואם לא? אחותי הציעה שאחלק פרסים לכל מגיב, אני יכולה להגריל שעות בייביסיטר P-: