מטען עודף

אני מנסה להבין מה אני רוצה.
אתמול נהגתי מהיכנשהו לאנשהו, ובגלל שהמרחק היה קצר, ניסיתי לזקק את המחשבות לכדי כמה נקודות עליהן אוכל להצביע ולומר - הנה, זה מה שאני רוצה. מיותר לומר שלא הצלחתי?
למרות שיש עוד דברים שקורים בחיים שלי, לטוב ולרע, המחשבות עסקו בו - האם קיבלתי את ההחלטה הנכונה, למה אני עדיין כל כך מאוהבת בו, למה אני כל כך מעסיקה את עצמי בדברים הללו, למה אני לא נהנית ממה שיש אלא נטפלת למה שאין, כאלה.

אני לא אוהבת לקבל החלטות, כי החלטות פירושן לקחת אחריות על התוצאות, ולפעמים התוצאות לא תואמות את מה שחשבנו שיקרה.
מה חשבתי שיקרה? גם זה לא ברור. מה היה קורה עכשיו אם לא היינו נפרדים - האם הייתי שמחה יותר או אומללה יותר?

חבר טוב מספר לי על הקשיים שהוא עובר במהלך הפרידה מאשתו, ואני מוצאת את עצמי בצד המייעץ, התומך, המקשיב - בשעה שאני זקוקה לאותן העצות בעצמי. אולי זו הסיבה שאני כותבת כאן, למרות שאני מרגישה חלודה להפליא, כי אני משתוקקת לקבל אישור או הסבר או לא יודעת מה. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו.