כבר כמה שעות שאני מנסה להבין מה עובר עליי בדיוק היום, מנסה ולא מצליחה. אם אני מחליטה להיות כנה לגמרי, אני חייבת להודות שזה לא רק היום, ושלא מדובר רק בכמה שעות.
במסגרת משהו שלא קשור כלל לאתר הזה (ולסטיות משובבות הנפש שמתרחשות בסביבתו), אני נדרשת לשוחח עם אנשים ולהבין דברים שהם מעבר למילים שנוח להם לומר; לנסות להבין מה קורה מעבר לדברים הגלויים לעין. וזה לא קל, לעזאזל, זה לא קל. הבעיה היא שזה לא קל לא רק כשזה נוגע לאחרים, אלא גם לעצמי. הנה, במשך כמה שעות ניסיתי ולא הצלחתי להבין מה אני מרגישה.
אני מצליחה לגרד רק תחושת עצב. יש פה כמה עניינים לא פתורים שמטרידים אותי, ומעכירים לי את מצב הרוח. אני נאבקת בכך, לפעמים אפילו מנצחת, אבל כרגע אני מבואסת למדי. אני חוששת שאם אמשיך לחפור בתחושות, אגיע למקומות אפלים מדי, מיואשים ורעים. מאוד לא מתחשק לי להגיע לשם, אז אני אתרכז בלהניח את הכל בצד ולנסות שוב מחר.
