למה את לא רוצה להפגש?
לא אמרתי שאני לא רוצה.
אולי אני טועה, אבל נדמה לי שאת פחות נלהבת מהרגיל.
לא, זה לא שאני לא רוצה.
אלא?
זה לא שאני לא רוצה, אבל אני בדיוק בסופר וחשבתי לעצמי שקודם אלך לקניות ורק אחר כך אתארגן.
מה יש לך כבר להתארגן?
להתרחץ, אתה יודע, וכאלה.
כאלה?
נו, אתה יודע.
לא, אני לא יודע.
אתה סתם עושה את עצמך.
אולי. תגידי לי בכל זאת.
אני לא יכולה. יש פה המון אנשים.
את יכולה. תגידי.
אל תעשה לי את זה.
אני לא עושה לך שום דבר. תגידי לי למה את מתכוונת.
אני לא יכולה, נו.
את יכולה. תגידי. אני לא מבין מה עובר עליך. אף אחד לא מקשיב לך שם.
אה, זה שפשוט לא הספקתי להתרחץ ולגלח.
מה, לא שמעתי את המילה האחרונה.
מניאק.
את לא מדברת יפה, וגם תענשי על זה, אבל קודם לכן - מה אמרת שלא הספקת לעשות?
למה אתה מכריח אותי לומר?
כי אני רוצה.
אוף.
קדימה, תגידי.
לגלח.
אה. לגלח. אני לא מבין למה מביך אותך כל כך לומר את זה בקול. טוב, לא נורא. יהיה לך זמן עד שאגיע.
*
אני רצה במעברים, מוותרת על הלחמניות שצריכות לצאת עוד כמה דקות, חוטפת חבילת פיתות במקום וממהרת אל הקופה. הקופאית משגרת לעברי פרצוף אדיש. אני מניחה את המוצרים במהירות על המסוע ומתחילה לארוז הכל, מהר ככל שאני יכולה. יש מבצע על השוקולד שלקחתי, אבל מישהו שכח לעדכן את זה במחשב. אני לא יכולה להעביר את זה ככה, היא מציינת ברוגע מרגיז. לא נורא, אני אומרת לה, אני מוותרת על השוקולד. טוב, היא אומרת באיטיות וממשיכה להעביר את המוצרים. לאט. לאט.
אני מדמיינת אותו נוסע, בדרך אליי. אני מפנטזת על רמזורים אדומים בדרך שלו. אפילו פקק. פקק ארוך נורא, ועומס, גם עומס זה טוב. לא נורא, קורה שיש כביש פקוק, זה משתחרר אחר כך, רצוי אחרי שכבר אצא מהמקלחת, נקיה וריחנית, נקיה מריחות הפטרוזיליה שדבקו בי אחרי שעמדתי ובחרתי באיטיות מזעזעת את הצרור הכי טרי והכי ריחני, עוד לפני שידעתי שהוא בא. איזה מטומטמת אני שהחלטתי קודם ללכת לסופר ורק אחר כך להתרחץ, על מה חשבתי, לעזאזל איתי.
זה לא שיש לו בעיה עם הריח שלי, לפחות אני לא יודעת על בעיה כזו, אבל פעם, לפני המון זמן, הוא הגיע בדיוק אחרי שיצאתי מהמקלחת. לא הספקתי אפילו להתלבש, ופתחתי לו את הדלת במגבת לבנה וקצרה מדי. הוא הציץ מתחת למגבת והעביר את האצבעות עליי בעדינות נפלאה, משחק איתי בנוגע-לא נוגע. הלכתי בעקבותיו, מהבילה בתוך המגבת, ישר למיטה, ושם ניגב אותי באיטיות וסיפר לי עד כמה נעים לו לגעת בי ככה, כשאני חמימה ועטופה באדים, מגולחת למשעי במיוחד בשבילו. הוא הדגיש את המילים הללו. באותו הרגע ידעתי. מאז ניסיתי לתזמן את ההגעה שלו בדיוק גמור עם היציאה שלי מהאמבטיה. לא תמיד הצלחתי, וגם כשכן, הוא לא אמר את המילים שאמר אז, ולא ליטף אותי כמו אז. ניסיתי להחליף סכין גילוח, להחליף קצף, להחליף סבון. ניסיתי לעסות את עצמי עם ספוג קשה, שקראתי שיכול לעזור להפטר מהשערות שגדלות פנימה ומפריעות לגילוח מושלם. כמו אוהד נואש של קבוצה מייאשת, ניסיתי הכל כדי למצוא את הקמע הנכון. לא הצלחתי. אבל עכשיו הוא בדרך אליי ואני כל כך רחוקה מלהיות רטובה, חמימה ועטופה במגבת. השיער שלי קשור בקוקו גבוה, הג'ינס שלי לא עברו כביסה כבר שבוע והידיים שלי מריחות כמו פטרוזיליה, אולי אפילו כוסברה, והקופאית הזו לא מצליחה להעביר את הפיתות הארורות בקופה.
אחרי כמה דקות אני כבר באוטו, דוהרת הביתה, מאושרת מכל רמזור ירוק שמקדם את פניי. עכשיו אני רק צריכה להכנס במהירות, להשאיר את השקיות על הרצפה במטבח, להתפשט בדרך לאמבטיה, לקוות שיש מים חמים, להתחיל להתגלח עוד לפני שאני מספיקה להסתבן. ברמזור האדום אני מדמיינת את הנהג לידי רואה לתוך המחשבות שלי, ומבין שאני מתכננת את המסלול של סכין הגילוח על הכוס שלי, בתנועות קצרות ומדויקות, עם המים החמים מהדוד שאולי שכחתי להדליק. אני מרגישה את המבוכה מתעוררת בי, למרות שאני יודעת שהוא לא יודע על מה אני חושבת. ליתר בטחון אני מעיפה בו מבט. הוא בודק הודעות. אני ממהרת להעביר את המבט אל הכביש, שלא להחמיץ בטעות עשירית שניה של ירוק.
בפניה הבאה ימינה, ואז לחפש חניה. אני מגששת במבט, אולי יהיה לי מזל ואמצא משהו טוב וקרוב, כי אחרת אני צריכה לחנות רחוק ולרוץ כל הדרך עד הבית, רק כדי שלא יקדים אותי, רק כדי שלא יגיע לפה לפני. בהמשך הרחוב אני רואה משהו שמסתמן כמקום חניה טוב. איזה מזל. אני מחנה ברשלנות, כמעט דופקת את האוטו מאחורי, ומזנקת החוצה. בדרך נקרעת לי ידית אחת של שקית, ואני מקללת ומרימה את הפיתות האלה, שאני מתחרטת שקניתי. את שאר הדרך אני עושה כמעט בריצה, מקפידה להתבונן למטה כדי לא לדרוך בתוך שלולית או גרוע מכך. ליד דלת הכניסה אני נעצרת לרגע, מחפשת בתיק את המפתחות. למה אני כזו מטומטמת ולא חשבתי לעשות את זה קודם, נניח באוטו? לא נורא, אני מנחמת את עצמי, תכף אהיה בבית.
הגעת מהר, אני שומעת קול מוכר, חיכיתי לך רק חמש דקות.
אני מפחדת להסתכל אבל מרימה בכל זאת את המבט.
בואי למעלה, הוא אומר, אני רוצה לראות מה לא הספקת לעשות. אני עולה מאחוריו, הכי לאט שאני יכולה.