|
|
|
סוף סוף, הבית מתרוקן ליום אחד מתושביו, חלון הזדמנויות צר כי מחרתיים ישעטו אורחים לשבוע
מחר הוא יגיע.
אני בדילמה אם לנקות לפני שהוא בא או אחרי שהאורחים יעזבו
לרענן הסדינים וכלי המיטה?
ואז מה? מיד לכבס ושוב להחליף?
דילמה אחרת היא האם להכין סטייק לא כשר לצד פירה קרמי חלקלק
או קציצות דג ברוטב אדום חריף עם אורז לבן לחלוטין
אכן, התלבטויות קשות.
דבר אחד בטוח
בהחלט נעים לי במעמקי הירכיים, משהו שם מתכווץ ומצפה לבאות.
כמעט חדשיים שאני במערכת יחסים עם וניל. חבר טוב של אדוני לשעבר.
המאהב הנוכחי גבוה ושחום עור, אני נהנית ממנו כמו משוקולד טוב, אך בטעם הריהו וניל מוחלט.
היום הרהרתי בשונה ובשווה בין וניל לבדסמ כשהיתי באמצע תנוחה קשה לביצוע (לא ביוגה)
א. בבדסמ הדבר האחרון שאת יודעת על מי שאת שוכבת איתו זה את השם, הכתובת והעיסוק.
בוניל זה הדבר הראשון.
ב. בדסמ, זו הזירה היחידה שאשה נכנסת בה לסקס עם קרם הגנה של מילת ביטחון,
בוניל אין כזה דבר, ודוקא שם,על פי העיתונים, גופן הפקר.
ג. בוניל, אם יש לך פחד מהבחור זה אומר ... " קחי את הרגליים ועופי משם במיידי",
בבדסמ פחד הוא אפרודיסיאק שאומר ... השארי נא, השארי, סורי נא למעוני.
ד. כאשר המאהב הנוכחי בא מאחורה, אני מציינת בקול רם " בעדינות"! ומיד הוא הופך זהיר ומתון בתנועה,
בבדסמ, זה בדרך כלל "קארט בלאנק" להכנס עוד יותר חזק.
ה. בוניל החיזור כרוך בגינונים: הביא פרחים ויין, מתחיל כל מפגש בנשיקה ארוכה, מכנה אותי " חומד"
בבדסמ אין גינוני חיזור, יש את שלב הפיתיון במלכודת, אבל אחרי שנלכדה השועלה, עוברים לשלב התחזוקה
שאין בו הפתעות רבות.
אז מה יותר עדיף?
קשר עם וניל- כמה הבדלים
למעט בן הזוג החוקי, כבר עשר שנים שלא היתי בקשר עם וניל, בחדשים האחרונים אני סוקרת את ההבדלים בדברים הקטנים והגדולים
א. החיזור- שלב החיזור קצר בשני היקומים המקבילים. כשבאתי לחבר של א' בפעם הראשונה , ניגן לי בגיטרה חשמלית את Wish you were here, התמוססתי בהתמוגגות, תמיד היתה לי חולשה לנגנים טובים, אמרו נא אתם, היש מעשה יותר רומנטי מכך? הכין יין אדום בגביעי זכוכית וחטיפים..... חודש אחרי, שלושים יום בלבד, זה נגמר.
ב. הבימוי - בדומה לאנשי ה"כת", הוא לוקח אחריות ומביים את המשגל: "שבי על המיטה עם הברכיים לכיוון הקיר", "החזיקי קרסוליים בידיים", דמותי המכובדת אובדת באמצע הזיון ואני כלי לשימוש, חיוך של עונג משתרר על פני, אני אוהבת את זה ומסתירה את הנאתי מכך.
ג. מי בא למי- ב"כת" תוך זמן קצר משתררת הידיעה שאני היא זו שצריכה להתיצב, בוניל זה משא ומתן. כשהחבר של א' עושה את דרכו אלי , שעה ורבע נהיגה, הוא מצפה שאעריך את ההשקעה. שאהיה פנויה, שאמצא לנו מרחב, שאכין שמן גוף לעיסוי, מתמיה עד כמה המו"מ הופך חלק מיחסים ונילים ונעדר ב"כת". אולי אני טועה.
וא' היה אומר לי, "את. כל הזמן נדמה לך שאת מגניבה כי חברה באיזה כת מסתורית ויחודית. בעצם, אין הבדלים עמוקים בין בדסמים לונילים, זה רצף וענין של מינונים, הרי האביזר הנמכר ביותר בחנויות סקס הוא- אזיקים"
אחרי כן, א' מת, שניהם מתו באותו היום, נשארתי עם העצב ועם החבר שלו, מנסה לברוא לעצמי מחוזות חדשים, למצוא בו את הקשר שאבד והאדם שהיה, במקום זה פוגשת עולמות ישנים בתוכי.
כשהוא נכנס לחדר השינה שלי, אני ממהרת לחקור אותו על החבר המת שחיבר בין שנינו, בחייו ועוד יותר במותו.
השמעת משהו על הילדה של א'? ומה שלום הוריו?
אולי אפשר לדחות את השיחה הזאת לאחר כך? הוא שואל בווליום נמוך וקודר.
זו גערה, הטון הזה חדש לי ממנו, אז הגבות מורמות והמחושים שלי מתעוררים בסקרנות קשובה.
הסאב טקסט הוא , "התרכזי נא עכשיו בסיפור הזה שביננו ולא בסיפור הקודם",
אני מתפשטת לאט.
אז נעמד מאחורי, אוסף שיערי הארוך בכפות ידיו, ומודיע
"היום אני אגמור בכל שלשת החורים שלך, איפה את רוצה שאתחיל?"
אני מסתובבת , פני אל צוארו, שערי מתפזר, מחייכת בבושה,
" אני סאבית", אתה בוחר! לי אין say, מתכנסת מאחורי הסטטוס הפאסיבי שלי, וזה כמובן שקר
יש לי העדפות, אבל אני לא מסוגלת לומר לו איך ואיפה בדיוק אני רוצה שיגע בי.
זו מן שאיפה בדיונית שהוא יצליח וידע בלי שאני אגיד,
שכאילו אם אני אומרת, כבר לא אוכל להפיק הנאה
כמו שאסור לגלות משאלות בעת כיבוי נרות על עוגת יום הולדת, פן לא תתגשם.
הוא יודע שהיתי הסאבית של א', גם ראה אותי, אותנו בפעולה, גם השתתף אז בחגיגה ומילא תפקידו באמונה.
אבל הוא לא מבין.
כסבור הוא שהמבט המתפעם שלי, זו מן עסקת חבילה המובטחת לכל מי שיכבוש אותי במיטה.
כאילו זו התנייה פבלובית, שאם אני נמשכת ונעתרת אז מיד אני הופכת מן גיישה מעריצה שכזאת.
"אתה לא מבין מה זה בדסמ", אמרתי לו, בחצי חיוך, מלטפת גב שרירי, אחרי סקס תובעני .
"אז תסבירי לי", ביקש בקולו הנמוך והרציני, אני מחבבת את קולו, אף פעם לא מיתמר מעלה, תמיד בשליטה.
ניסיתי.. זה תיאטרון, זו התנהגות מודעת של העברת שליטה....
לא הצלחתי.
להסביר את הקסם, התשוקה, איך הכל שם מצוייר בצבעי גואש, סערות ושברון לבב.
אולי בעצמי לא הבנתי עד תום
אחרי שא' מת בנסיבות עצובות, החבר הכי טוב שלו נכנס לחיי
זה קרה עוד בטלפון, התקשרתי להודיע הבשורה הקשה,
וכשהבין מי מדברת השתרר חיוך בקול שלו, חיוך עם חיבוק רחב כזה.
ואז הודעתי ואז היתה דממה שחורה, כמו שמכבים טלוויזיה בפתאומיות.
בתום החודש אמר לי בואי כבר, ובאתי. אבל רק לביקור חטוף, רציתי לדבר על א' ולרגל עוד פרטים, וגם....
היה שם איזה רגע קצר שאני חוזרת אליו בזיכרון בלילות, אסף את ידי וזרועותי בכוח רב מאחורי גבי, חדר לתוכי ולחש באזני
" את רק מדמיינת שאני גומר וזה הסוף... אמרת שבאת לשעה, וכאן תהיי,ככה, שעה!"
אני מחייכת כשאני נזכרת ברגע הזה, הוא כמו החיים נגד המוות, האצבע המורה שלי עושה בו שימוש.
היה רגע שקט, לרגע פסקנו מלשוחח והצלילים היחידים אשר נשמעו בחדר היו צלילי המציצה- יניקה, התנשמות והתנשפות משני הצדדים.
עוד דקותיים חלפו ואז התרומם אדוני מעט מתנוחת השכיבה לחצי ישיבה ופליאה על פניו.
מה זה ? את מוצצת מעולה? ! מה אמרת לי? דפדף בזכרונו, שהשתלמת אצל האדון הקודם.
בלעתי את הרוק שבפי כדי שאוכל לענות ותיקנתי אותו בנימוס
זה היה האדון הקודם, קודם קודם, שהקפיד על שגרת האימונים.
את חייבת למסור לו את רגשי תודתי, הצהיר.
אעשה כן, בהחלט!
המשכתי למצוץ.
אחרי כן בטלפון, המיתולוגי היה מבסוט
צחק במלוא פיו "מצאת בחור טוב",
כן, אני יודעת!
בוגר כאן ובחיי
עד כאן הקטע האינפורמטיבי הכללי,
ומכיוון שגם הכל אישי
אומר לך שהנני אנושי
קשוח חד הכל ברור,
שקט ורך דיבור.
מכאן הכל ממשיך או לא,
כן כל דבר מגיע בעיתו.
תודה לכל הפונים, המחמיאים והנעימים
אני משוייכת!
אחרי האקס מיתולוגי היה לי אדון תקופה לקצרה של כמה חדשים, להלן, ק'.
זה לא התמשך כי מהר מאוד נוכחתי שאני חלק מכמה וכמה ועוד ידו נטויה. ומשום כך לא הונח עלינו " פעמון הזכוכית" בלשונה של כהנא-כרמון. אחרי תקופה נפרדנו, העברתי אליו את פוליסות הביטוח שלי ונשארנו בידידות חמה עד היום.
הוא גם נתן לי את הדבר שאני הכי רוצה וצריכה.
לא, זה לא משהו שקשור בסקס,
מצטערת לאכזב.
זה היה מאמר עם עמית שלו, נניח בנושא של... "קרנות הון סיכון". זה לא התחום שלי, עשינו משהו אינטרדיסציפלינארי, שהתפרסם בכתב עת בעברית שאינו שפיט ובכל זאת שורה יפה ברזומה.
ק' הוא מענטש.
בכל זאת, לרווחת ששת הקוראים שלי, הנה סצינה קטנה מאותם ימים.
המקום- בית הקפה בכניסה לאוניברסיטת תל אביב , היה לו שם אחר אז. נדברנו להיפגש לצהריים. השמש בהקה באור צהוב וצורב, הוא הגיע עם עמיתה. חיפשנו שולחן לשבת והוא נעצר ליד אחד דביק במיוחד. כאשר התישבנו העירה העמיתה שנורא מלוכלך כאן ובואו נחפש מקום אחר.
לא, עצר אותה, נטר תנקה את זה!
תביאי מטלית ואת הנוזל הכחול הזה ששם. הורה לי.
פני התאדמו והאזניים שלי צילצלו ולהטו מבושה. מיהרתי לכסות על אמירתו בהפרזה ובקול רם
" בטח, בטח, בשמחה! הנה אני מיד מביאה משהו לנקות",
כאילו מדובר באיזו נדיבות והתגייסות קולגיאלית ולבבית שלי...ומיהרתי לתחנת המלצרים.
כאשר שלחתי ידי למטלית הצהובה, עצרה אותי מלצרית והתלוותה אלי.
כבודי נשמר אבל בסעודה ישבתי כאילו על כלונס.
רק אחרי כן, בשלב הקינוח הבנתי שהעמיתה היא חברה ב"כת שלנו".
על מה שקרה אחרי כן עם שלשתינו, בפוסט אחר, אני צריכה לעבוד.
מי שלא כותב/ת בלוג, לא יודע שהאתר הנהדר שלנו , נותן אפשרות להקליק ולראות סטטיסטיקה של צפיות.
המספרים מרשימים.
ומה שאני רואה זה שהכתיבה שלי מחוץ לכלוב מניבה בערך עשרה קוראים ושבעה מהם, קולגות שמחפשות לבקר ולדקור אותי בחרב פלדה ואלריאנית דקיקה.
.
ואילו כאן.. תראו מה קורה. כמה חבל שזה לא מוליד אזכורים בגוגל סקולר
