למה אנחנו כותבות?
למה בכלל הפרקטיקה הבדסאמית כוללת קילומטרים של אותיות ? גם סביב אתרים בחו"ל ראיתי את התופעה.
דחף לכתוב, נשים יותר מגברים, מתעדות, משתפות, מעלות הגיגים.
קהילות מיניות אחרות, נניח להטבי"ם לא עוסקות בכתיבה עיקשת. ואני מהרהרת בכך תקופה והנה כמה
תשובות שנתתי לעצמי:
א. יש מצב שזו טעות אופטית, נדמה לי שכולם כותבים כי אני כותבת וקוראת, יכול להיות שרוב האדונים והשפחות, העבדים והמלכות, כלל לא שותפים למסיבה זו.
ב. בדסמ מחייב הבניה של עולם אלטרנטיבי והכתיבה היא כלי יעיל לכך
ג. כאש בוערת בעצמותינו, החוויות והרגשות הנחווים מטלטלים בעוצמתם ובשל האופי הלא נורמטיבי, אין עם מי לחלוק אלא עם זרים.
זה הרי לא שאני יכולה לספר לחברות במשרד בהפסקת הקפה "אתמול השאיל אותי האדון לחבר טוב שלו לשימושו, הבחור הצליף בי בכישרון והותיר בי סימנים יפיפיים".
יש עוד סיבות?
