מאה נשים של בדידות

"אני כל כך רוצה לתת לך" , הקול שלה סער כעת, "להנות אותך. לענג אותך. אבל אתה לא מאפשר. לא עד הסוף. אני מרגישה שאתה חוסם אותי. נותן ונותן ולא מקבל. אתה פשוט לא מקבל. אתה לא רוצה לקבל? לא רוצה לרעוד? לא רוצה שחשמל יציף אותך מהחלציים עד קצות האצבעות??"
הסתכלתי בפניה. לחייה היו סמוקות מסערה. המלל הבלתי פוסק שלה זמזם באוזני וראשי כמו יתוש טורדני. "אתה לא מקבל!" "אני לא מקבל?? פסיכית."
"תגיד משהו. בבקשה תגיד משהו. אתה רק בוהה בי במבט הזה".

"תתירי אותי", הפטרתי בשקט.

"חשבתי על זה". אמרה במין השלמה מוזרה, הסערה שככה. "הרי אם אתיר אותך, אתה תלך, ולא אראה אותך שוב." עצרה לרגע, והמשיכה, "אתה מוכרח להבין, אין לי יותר מה להפסיד."