לפני 13 שנים. 9 ביוני 2011 בשעה 10:27
אתה בטח תהיה נורא מרוצה אם תראה את זה כתוב,
ככה לבן על גבי שחור.
אבל באמת שאני לא אומרת את זה בשבילך,
אתה יודע שאני תמיד (כן, גם כשאני טועה) צודקת(:
אבל אתה כל כך צודק הפעם,
שאני מוכנה לחרוג ממנהגי ולהודות שפעם בשנה אתה עלול בטעות לצדוק.
(לא, אתה לא יכול להדפיס את זה ולהשתמש בזה בעתיד...)
אתה צודק כשאתה לא לוקח אותי יותר מדי ברצינות כשאני אומרת דברים כמו "לא" או "די"-
אני לא באמת יודעת מה אני רוצה.
אני גם לא באמת יודעת מה אני לא רוצה.
שכבות שלמות של מחשבות ומוסכמות,
שעוטפות, "מגנות" ובו זמנית רומסות
את מה שאני.
זה נורא מפחיד אותי להגיד מה אני רוצה.
מפחיד להצהיר על הרצונות שלי בפה מלא.
כשחושבים על זה,
כל הפעמים שקיבלתי את מה שרציתי,
היו כשאתה אמרת את זה בקול רם בשבילי.