על רגשות ואשליות

אני שמחה בך
לשמוע ולקרוא אותך
להפגש איתך

טוב לי עם הנוכחות שלך בחיי

יש בי ציפיה מסויימת לקראתך

ובכל זאת חסר לי הוואוו
הסערות הזעזועים ההתרגשויות

חסרה לי צבעוניות
חסר לי הרגש שמאיים לשבור את חדרי ליבי ולרחף



אני אפילו לא יודעת איך קוראים למה שמרגישה
ולמה שלא מרגישה

אני צריכה להפנים שאת כל מרצי עליי להקדיש לקשר המתהווה שלי
אסור לי להזדעזע מכל מייל מינורי שלך
פשוט אסור לי!
אין בהם הרבה במיילים האלו
רק סימן שאלה שגדל ותופח למימדים עצומים
והידיעה הזו שאתה עדיין טורח לפתוח אותו

לגיחות האלו שלך יכולות להיות סיבות לכאן או לכאן
אולי געגוע אמיתי...
ואולי זריקת עידוד לאגו שהנה היא עדיין "כאן"..

סימן שאלה אמרנו?
כן כן
סימן שאלה שחורץ לי את הלב
שהופך לי את המחשבות והמוח

סימן שאין בו ממש מצידך
לא תשובות
ולא מעשים


ברציונל הכל ידוע
ברגש קורה לי מה שלא צריך לקרות

אני מושפעת מכל נשיפה שלך לכיווני
נשיפה סתמית ואולי אגבית
אך עדיין נשיפה שמטלטלת אותי כמו הייתי נוצה ברוח.

שנה שלא התראנו
שנה תמימה , ארוכה, חסרה
אין נתק מוחלט
מידי כמה חודשים טלפון, מייל..גיחה וירטואלית

ואני שונאת אותך על זה
בעצם לא יכולה לשנוא אותך
לא יכולה!

אני כועסת עליך
כעס כלכך עמוק

על זה שאתה לא פה יותר
על זה שיש לי אדון אחר
על זה שאני לא יודעת מה עובר עליך
שאתה סוד כזה גדול
חידה!

כתבתי לך מילים קשות הבוקר
רציתי שתתעמת איתי
רציתי להכאיב לך כמו שהנתק ממך מכאיב
ויותר משהוא כואב על הפרידה
הוא רוצח לי את הנשמה באי ידיעה


מה אתה מסתיר שם?
ממני?
ממה אתה בורח?

לא!
כבר לא רוצה להתחשב בך
הצעתי לך כל תמיכה ואהדה אפשריים שבחרת לא לקחת



ואתה במקום להגיב רק כתבת שורה סתומה ומעוררת שוב שאלות אינסופיות


"ושתהיה לך שבת שלום - ומכל הלב"

חלפו חודשיים וחצי מאז הפגישה האחרונה
חודשיים מאז המייל האחרון ממך
לעיתים כלכך קרובות נדמה לי שהסיפור איתך מאחוריי
ששכחתי
שהחלמתי
שאני חזקה במה שקשור בך
אבל אז מגיעים אותם פעמים בלתי צפויים שמעוררים אותי מהאשליה

אתה עדיין זורם בדמי !

לפני כשבועיים שלחתי מייל מתוך יאוש
סיפרתי לך שם שיש לי מישהו חדש
שאני פורחת
שטוב לי

לא דובים ולא יער!

רציתי רק שתתעורר
תגיב
תתקרב שוב לפחות כידיד

הנבואה הגשימה עצמה ובאמת הכרתי מישהו
כן יש לי קשר חדש

אבל אני לא פורחת!

זה כלכך מחדד את הגעגוע - אליך
לתקופה איתך
לנוכחותך
לעוצמתך
לחיבור הזה


חברה טובה תמיד משננת לי משפט
"יש חיבורים של פעם בחיים"

ואתה הפעם בחיים שלי!


אני נוגעת בו ורע לי
התחושה של הגוף שלו כלכך זרה לי בידיים
אני כלכך אוהבת להתחבק ולהתנשק
מי כמוך לדעת זאת
ואיתו לא בא לי


רוצה את הגוף שלך
את החיבוק הכלכך חם ועוטף שלך
את הנשיקות הרטובות והחוקרות שלך
את השפתיים החושניות הללו שמוצאים אותי משלווה


מתגעגעת לריח שלך
מתגעגעת למגע שלך
מתגעגעת לראש שלך
מתגעגעת ליחד שלנו
לאינטימיות
לחום

מתגעגעת לעצמי מולך ואיתך

הטלפון ממך בבוקר
היה שונה
וברור לשנינו במה שונה...

אנחנו מותחים את הקצוות האחד לשני באופן קיצוני ומופרז
לא באה לקבוע אם זה שלילי או חיצוני
מה שחשוב שאנחנו יחד
האיך פחות חשוב
ובכל זאת ....זה כל פעם מחדש להתרומם ...וטראח....ליפול בחבטה איומה על הארץ
וחוזר חלילה..

כשניתקנו את השיחה
הרגשתי שהדלקת בי את גפרור התשוקה לכתוב
את התשוקה לחשוב
את התשוקה לנבור
הצתת את הפתיל והותרת אותי להמשיך מה שהתחלת
וזה עבד בלי מודעות מכוונת
לא שלך
ולא שלי
האש בתוכי התפשטה
שלחה להבות חמות ומעוררות
הוצאת את המילים
את ההשראה שכבר ימים חנוקה בתוכי

המילים היו על הקצה
התחושות הגיעו למקום גבוה מאוד
הקירבה הזו בינינו שהולכת ומתעצמת
ושניצבת מולה חסרת נשימה

הקשר הזה
אדיר
נופל
קם
נרגע
גובר
ואנחנו שם שנינו שוחים
וים רחב לפנינו
ים שאין לו סוף
למרות הסכנות
למרות המרחק האינסופי
תמיד נמצא את היד מושטת
שלי או שלך
תמיד נמצא את הדרך לחיבוק שמרחיק כל קושי ומכשול


אולם באותה נשימה בה הצתת את האש
באותה נשימה כיבית אותה
ושוב נחנקת מהעשן שנשאר חנוק בכל זאת
בתוכי.

אתמול מקבלת טלפון ממך

אתה שואל באיזו מחלקה אני נמצאת ובתגובה עניתי- מחלקת בעלי חיים (כמה סמלי (-:)

"את הולכת כעת למחלקת פירות וירקות - לוקחת מלפפון (הגודל לא משנה)נכנסת לשירותים ודוחפת לתוכך

ולא מוציאה עד שמאשר"



ניסיתי להסביר את הקשיים ....................ואתה בכלל לא שומע

זה רק גורם לך להרים את קולך גבוה יותר..

עשיתי כמצוותך..ועבדתי ככה עוד שעות אחרי..

כשהגעתי הביתה וצילצלת ביקשתי להוציא מלפפון שאוכל להתקלח

אישרת ונאלצתי להוציאו תוך כדי שיחה איתך ולאכול את כולו

בקושי רב הצלחתי ולא את כולו

הייתי אמורה לכתוב לך על זה - ולא ביצעתי

מה גם שהמחשבה שאוכלת את ה...שלך

הוציאה לי את כל החשק לכתוב

זה לא עזר לי

שוב היום טלפון עם הוראה זהה רק הפעם מוקפדת יותר כולל הגודל..

יצאתי מהעבודה עם המלפפון הזה בתוכי דואגת להחדיר אותו עמוק כך שלא אופתע ביציאתו באמצע הרחוב..

מרגישה עם כל צעד אותך

חושבת רק עליך

מתעסקת רק בך..

וכל ההתעסקות הזו גם אם למטה הכל לוחץ

כייפית בגללך

מכיוון שזה מגיע ממך

שזה נעשה ביחד איתך

ובפיקוחך..

ואת ארוחת הצהריים הירוקה הרטובה החמה והסמרטוטית

אכלתי בצייתנות.

כשהכרנו שמתי דגש על גבול אחד שמבחינתי היה בבחינת יהרג ובל יעבור

ולא היתה לך שום בעיה להסכים לו מתוך אמונה שכך צריך להיות

מאז זרמו הרבה מים בנהר..

לאורך תקופה ידענו המון חוויות , קשיים, שיאים, פרידות ופיוסים

אך מעל הכל ניצחה תמיד העובדה שאנחנו קשורים ואוהבים ועל אף הפרידות - הקשר שלנו נצחי וגובר על הכל

הגבולות שחצינו יחדיו היו אך ורק במסגרת הזוגית בינינו (להוציא חוויה אחת ויחידה שהיתה קצת אחרת ולא רק זוגית)

המוטו בו האמנתי היה - כל עוד זה אתה ואני - אני ואתה - עשה בי כרצונך

לא זוכרת מתי חל המפנה שאיים לנפץ את הגבול הכלכך מהותי מבחינתי וגם מבחינתך (לפחות כך האמנתי)

ומצאתי עצמי נלחמת בך ובעצמי

נעה בין לרצות אותך ולוותר על אמונתי הכלכך מוצקה לבין התנגדות

זה היה מן תהליך כזה של לא מוחלט שלאחריו גמלה בליבי ההחלטה להסכים אבל הסכמה ממולכדת כזו שאעבור את כל המהלך עד........לשלב היישום בפועל

שממנו אצא מהתמונה ואת הגבול הזה אומנם תחצה אך לא איתי!

היה גם שלב שהצעתי שנפרד כדי שתוכל להיות עם משהי שאולי הגבולות שלה יהיו שונים משלי

עם כל הכאב היה חשוב לי לא לעמוד בדרכך להגשמת הפנטזיות שלך..

והיה שלב נוסף שכמעט שוכנעתי ובאתי לקראת הרעיון מתוך הקרבה גרידא ואולי קצת מתוך להראות ולהתגאות עד כמה מה שבינינו מיוחד

כל התהליכים וההחלטות שלי לא הזיזו לך והתנהגת בדרך האופיינית לך - לכפות את רצונך בדרך השליטה בכח או במוח

ואין בזה שום רע...את עיסקת החבילה הזו הסכמתי לקבל מתוך רצון חופשי..

ובכל זאת...

ההתנגדות בתוכי מסתבר שעמוקה הרבה יותר מכפי שנדמה

הפחדים והחששות מהיום שאחרי ומיצירת התקדימים לאחר מעשה עמוקים מאוד

וכל מילה שלך נשקלת ונמדדת בזכוכית מגדלת

כל התחלקות שלך בנושא יוצרת התלקחות מיידית

וכבר אין בי כוחות להתמודד עם העומס הרגשי הזה

הפרדוקס הוא שזו אחת התקופות היפות שלי איתך ומאוד רוצה להאמין שהיא כזאת בגללי ולא בגלל סיבה שלשמה התכנסנו כאן..

ממקומי כשפחתך אין לי שום כוונה להתנות תנאים

או להעמיד במבחנים

מכבדת אותך כאדוני יהיה אשר יהיה

יחד עם זאת מודיעה מהמקום הכי כנוע ומכבד

שחשוב לי גם היום

גם אחרי שעברנו כלכך הרבה

לשמור על העקרון הזה דווקא ממקום אוהב שחושש לשלמות הזאת שמורכבת

ממך וממני

בדרכנו החוצה מהצימר
אספתי מהשולחן את הקולר שהסרת מעליי כשמצצתי לך
הייתי עסוקה בלענוד אותו על צווארי כשבאת מאחוריי שלפת את השדיים שלי מהשמלה והחזיה
ככה כשדלת החדר פתוחה לרווחה
ניסיתי להפגין אדישות
כאילו אתה לא שם
התמקדתי בקולר
אבל רציתי אותך שוב למרות ששידרתי קור רוח חיצוני
התנשקנו בתאווה.. וזהו! התעוררתי לחיים
לא יודעת אם התגובה שלי לנשיקות שלך מצליחה לעבור ממני אליך בדיוק באותה התעוררות מוגברת שזורמת בדמי בזמן הזה
כל האיפוק היחסי שיודעת בדרך כלל
כל השקט שמאפיין אותי
נשיקה רטובה אחת - מצליחה לרמוס
יוצאת ממני דרכה משהי אחרת ....חייתית.. חמה.. חושקת ...סוערת
הלב שלי עולה ויורד
והאדרנלין........אם היה מד מדידה לאדרנלין הוא היה מתפוצץ מעומס
כשחושבת על זה בטוחה שאתה מבין באיזושהי צורה שנשיקות ממך הן נקודת תורפה
ושם אתה מחליט ללחוץ על הפיטמות בחוזקה כשאני כלכך שקועה בנשיקה ופחות עירנית ל"סכנות"
ובכל זאת צרחות בוקעות ממני - וזה בדיוק מה שרצית - כעת אתה רגוע ויכולים לצאת (-:
ניסיתי להכניס חזרה שדיים לשמלה ומנעת ממני
בלי הרבה מילים מבינה שאמורה לצאת ככה לרכב
ואני כמו מריונטה שאתה מפעיל על חוט
כאב מוציא ממני התנגדות שלא כתובה בתורה
אבל סיטואציות מנטליות פשוט הופכות אותי מולך כחומר ביד היוצר
שם אתה מקבל שיתוף פעולה אבסולוטי
תוך כדי נסיעה ידך נשלחת לפיטמותיי שמוצגות לראווה
כשאלוהים יודע מי עד למחזה זה שנגלה מולו...אבל למי אכפת?
התחושה של הרוח החופש פריקת העול כלכך נעימה..

ידך ממשיכה ומפלסת דרכה לתחתוניי שמוסטים הצידה אצבעותייך מרגישות את רטיבותי
ואני נמרחת כולי נאנקת גונחת ונפערת עוד יותר כדי לאותת לך להמשיך
מרימה רגליים על המושב הקדמי ולא מפריע לי שרכבים חולפים
אני אומרת לך שאנחנו שני מטורפים
ושאני מרגישה כמו זונה ואתה עונה : "למה כמו"?
שתקתי
שקט כזה בו ניסיתי לברר עם עצמי מה נכון לחשוב לגבי שאלתך הרטורית
לא אמרתי דבר בקול
אבל ניהלתי דיאלוג עצמי פנימי ובו אמרתי "לך" שאני זונה אמיתית אבל אך ורק זונה שלך
לא הייתי מוכנה להחשב זונה של מישהו פרט לך
אתה זה שמוציא ממני את אותה זונה שחבויה היטב
שעטופה בהמון שכבות מגננות ועטיפות אטומות הרמטית
אני שמובכת מכל פרט הכי טפשי
שלא מעיזה
שמתביישת רוב הזמן
לומדת דרכך ואיתך -לא בקלות-לא במהירות- להשיל מעליי שכבות ולנסות ללמוד
להשתחרר

שלום
היי
ביי
יום נעים
חג שמח
מילים שמקפידה לומר בדרך כלל
ויותר מזה - מבקרת במחשבה את מי שלא מוצא לנכון לסגור שיחה פגישה וכו' במילים הללו
והנה שמה לב שמולך - מול האדון שלי לא מצליחה להגות אותן
ניסיתי להבין ממה זה נובע
הרי לכבד אותך זה בראש מעיניי
והגעתי למסקנה שבתחושה שלי עצם האמירה היא פרידה
סוג של
ואם אשיב לברכות הפרידה שלך זו לכאורה השלמה
ואני לא מסוגלת להפרד ממך גם כשזו פרידה מאוד מאוד מסויימת
מנסה תמיד למשוך ממך עוד ועוד
לדחות את הסיום
תמיד שניה אחרי השלום
ולפני הסגירה
מתחננת "שלא רוצה", "לא רוצה" , "אל תנתק"
אתה - מנתק.

השעות שלנו יחד חלפו
כעת הנחיתה על הקרקע כואבת נורא

ונותרו הזכרונות והציפיה לפעם הבאה..

הקדמתי להגיע למקום המפגש
טיילתי לי ושאבתי כוחות לקראתך
כשצילצלת לומר לי להיכן להגיע הזהרת אותי שאחצה את הכביש בזהירות משום שאין בו מעבר חציה
כמו שמזהירים ילדה קטנה מפני סכנות וכלכך נגעת בי
לפעמים המילים צרות מלהכיל תחושות
כל ישותי אומרת התפוצצות וגודש - ומילים איין

נכנסת לרכב בשקט
שום מילה לא מוחלפת בינינו
אתה פונה לפרדס בצידי הדרך
נעצר
ומגיע לשבת במושב שלידי
עוטף אותי אליך בחיבוק גדול
ולוחש את המשפט שכלכך כלכך אוהבת לשמוע
שמאוד התגעגעת
שוב המילים שנעולות בתוכי
רק החיבוק החונק שלי מדבר את מה שלא נאמר
לוקח לי זמן להפתח לקראתך בגלל הקשיים שיודע הקשר הכמעט בלתי אפשרי הזה
אבל האהבה שלי אליך עצומה שחיבוק אחד נשיקה אחת מטשטשים הכל
אט אט אתה עושה את הסוויץ' מחיבוק לקשירה
ואני נאבקת
כמה נאבקת!!
עפה כולי מחשש והתנגדות
אתה מתחיל בסבלנות ( ואט אט מאבד אותה..) אך לא מוותר עד שקשורה לשביעות רצונך
אני בהסטריה מהעתיד לבוא
וההסבר שלך מבהיר לי שככל שאצרח חזק יותר - כך פחות אכאב
כן כן
זו לא טעות
אמורה לצרוח חזק כדי לא לכאוב- לצרוח שאוהבת אותך ושאהיה שלך לעד

למרות ההסטריה והחששות התרגשתי מעצם הבקשה

וצרחתי אך לא מספיק לטעמך ועל כך חטפתי סטירות מצלצלות

שוב לקחתי נשימה עמוקה ניסיתי לצרוח חזק אבל הפחד מנע צרחה בעוצמה כמו שהייתי אמורה

שלפת את השדיים שלי מתוך החזיה ותוך כדי מאבק צבטת את הפיטמה צביטה חזקה ששיחררה ממני את הצרחה שמלחתחילה כיוונתה לעוצמתה

וגם הבכי הגיע מעוצמת הכאב - ולבכי הזה ייחלת - הורדת אותי למצוץ והמשימה היתה לא פשוטה בכי ומציצה במקביל..

כשנעצרתי מלמצוץ גערת בי ונאלצתי להמשיך ולהרגע בלית ברירה והתמסרתי לכך דיי מהר ..או אז החלטת שמספיק לי ואני רק הרמתי את מבטי בשתיקה שביטאה את אכזבתי על שלא איפשרת לי להמשיך..

יצאת מהרכב וכשחזרת הגשת לי 2 אטבים והורת לי לשים על פיטמותיי כשאתה בודק שהנחתי אותם כמו שצריך..

נסענו משם לצימר כשכף ידי מונחת בכף ידך.