אתר חפירות

אז ככה-
אני חיה.
חיה לא רע.
אפילו עם כל החום הנוראי הזה (למה לעזאזל לח בירושלים?!) לא מתחשק לי להוריד את השיער.
נהנית מכל העולמות שבהישג היד (אפילו שהם חומקים ללא הרף).
לא רע בכלל.
עשיתי מבחן השבוע. (אחרי שלא עשיתי שום קורס השנה בכלל כמעט נזכרתי פתאום שללמוד יכול להיות דווקא כיף).
עושה הפסקה.
אגב, מישהוא מכיר אנשים שמשכירים דירה בירושלים? שעוזבים דירה שכורה? שמחפשים שותפים?
טוב, נו, מקסימום יש את המאהל ליד הסוס. אם כי עוד מעט נגמר הקיץ... ולך תדע- אולי הם לא יקבלו אותי בכלל.
רעיון- אחלה דרך להתחיל מחקר- להפוך לחסר דיור, כמו שגופמן אמר- ניתוק מוחלט, ככה שלא יהיה לאן לחזור. (נו, כן, אני מתלהבת מזה שללמוד יכול להיות כיף, חח.)
מנסה להעביר את הזמן כי לישון אין זמן. פרדוקס? סוג של פרדיגמה- "אין זמן" (חחח...)


האיש מהעבר עשה אותי עצובה היום. הייתי אמורה לפגוש אותו. הייתי אמורה להיות נשלטת. וזה לא קרה. סתם לא הצליח כי עיסוקים. ובי משהוא נקרע לרגע. עדיין רוצה לפעמים להיות הכלבה, השפחה, הזונה... אבל. אפילו לא יודעת מה האבל. זה אפילו לא רק בגלל כמה שאני יודעת שאיתו זה לא יעבוד גם אם נורא ארצה. נראה לי שכשויתרתי על לנסות למצוא חלופה בעצם זה היה בלבול, בעצם-
בעצם ויתרתי בכלל, בעצם, זה לא מתאים לי עכשיו כל כך. אני קצת חסרת סבלנות.
עכשיו אני רוצה שיעריצו אותי.
אפילו שיהיה נחמד אם יעריצו אותי בתור הכלבה, השפחה, הנשלטת... (איזה רעיון חמוד -יש לבטא באינטונציה טינטורטואית-).
מיאו.