פסיכה

"משולת ומנודה, ללא אח ורע, כך תהה היא פסיכה!
לא בת מלך עוד, בפניה התמימות-מעצבנות הפתעות אתיכה
צא לדרך בן היקר, אל תישכח לתקוע חץ עמוק
באויבתי החצופה, שמזעם ונוס לא תחמוק"

קופידון היה פוחז, עלם צעיר חסר מוסר
בשבילו הפרס: הרס ותיחמון, הרי זה נהדר!
חיש מהר יצא לדרך, אל הנסיכה
פסיכי פה, פסיכי שם, והנה היא פסיכה

שממה בהרים, בגאיות, בשמיים ובנחלים,
כל אוצרות הטבע נעמדו כמו על גחלים
פסיכה לפניו עומדת רב תומה ומתוקות שפתיה
קופידון נדהם, ליבו רחב, למראה עינייה

הוא מביט סביב סביב, חרש הוא דואה
כה יפה, ומרשימה, לא מאמין למה שהוא רואה
זו היפה בבנות תבל, לבטח! אין ברירה
שוכח חיש מכל תכסיס ומתאהב בבחורה