Deep Diving

לפני כארבע שנים, באחת העבודות הקודמות שלי, נתבקשתי לכתוב תוכנית שתקבל כקלט פלט של תוכנית מחשב אחרת.
נגשתי למתכנתת שכתבה את התוכנית ובקשתי ממנה שתסביר לי איך עובדת התוכנית שהיא כתבה שלא יהיו לי אי התאמות בנתונים.
המתכנתת, שהיתה אישה מבוגרת ומעט יהירה נתנה לי את התשובה "התוכנית עובדת, מה אתה לא סומך עלי?"
תשובתי הפשוטה לאותה המתכנתת היתה שאני לא אוהב לקבל "קופסאות שחורות" (הביטוי של אנשי המחשבים לחתול בשק) ואם היא מתעקשת לקבל תשובה ישירה אז גם עליה כמו על כל העולם אני לא סומך ואפילו גם הוספתי שזה פשוט עניין של אופי.

היום גליתי שכנראה התבגרתי, השתנתי.
אמרתי פעם ראשונה משפט שלא האמנתי שאני אגיד אותו אי פעם.
"אני סומך עליך בעיניים עצומות"

29.12.2006 תאריך שאני לא אשכח אף פעם.

28.12.2006 יום חמישי - אני ור' קובעים ירידה לחד יומי לאילת.

29.12.2006 יום שישי - 04:00,
השכמה,
איך שאני אוהב להתעורר ליום של צלילות באילת.
אני כבר מריח את ריח הים.
אני כבר מרגיש את עקצוץ טמפרטורת המים.
אני כבר מדמיין את כל הדגים שאפגוש.
אני כבר מדמיין את כל התמונות שאצלם.
אני כנראה עדיין ישן.

יוצא מהמיטה, מתקלח, מתלבש, מכין אוכל וקפה לדרך, מכניס את הסוללות של המצלמה לתיק הצילום, בודק פעם אחרונה את תיק הצלילה.
אני מוכן.

05:00,
ר' מגיע עם המגאן החדשה שלו מהעבודה ויוצאים לדרך.
עוצרים במאפיה האהובה ליד הבית 2 ק"ג בורקסים (לא, זה לא בשבילנו).

07:30,
בין ב"ש למצפה רמון, לר' מתחשק לנמנם ולי בא לבדוק מה המגאן יודעת לעשות.
מתחלפים.
הוא ישן,
אני נוהג,
בדרך מחליף SMS עם האישה,
160 והגג עוד לא עף,
170 והגג עוד לא עף,
180 והגג עוד לא עף,
היא מחייכת ואומרת שחבל שהיא לא איתנו, היא תלמד אותי איך לנהוג.

08:30,
בכניסה של מועדון הצלילה באילת,
מוציאים את הבורקסים לצוות המועדון,

10:00 - 15:30,
פוגשים חברים,
מתעדכנים בסיפורים,
בעיקר צוללים, יום צלילות סטנדרטי, שלוש צלילות.
הגוף עייף ומותש אבל הנפש מרוממת והמצלמה מלאה בחומר גלם.

17:00,
הציוד שטוף ומוכן באוטו,
בשביל ה Grand finale' קובעים עם כל החברים בהמבורגריה הקבועה (עם ההמבורגר שעל שמי) לארוחה קלה לפני הדרך.

18:30,
יצאנו לדרך,
ר' עייף,
אני מתחיל את הנהיגה,
גם אני עייף,
החלון פתוח,
אני ב SMS עם האישה,
נוהג רגוע, רק 130.

20:15 צומת סומך, צומת לפני הכניסה למכתשים,
התעייפתי,
עוצר בצד,
מתחלפים,
ר' נוהג אני הולך לישון,

20:30,
גם ר' נירדם,
תאונה,
רנו מגאן טוטאל לוסט,
נפגעה העין,
פינוי לסורוקה,
אמא באה ובוכה,
אבא בא ושותק,
אחותי באה ויוצאת לבנה כסיד ומבולבלת מבית החולים
אחי בא ומנסה להסתיר את הכאב בהומור (מחלק לאחיות ריטלין ואומר שאולי זה יעזור לי לעין).
הרופאה התורנית מוצאת לנכון לפתוח את מחסומי ליבה לפני המשפחה ומכינה אותם לכך שאני כנראה כבר לא אראה בעין שלי.
זריקה של אופטלגין, השינה, השקט המיוחל.

בבוקר שאחרי החברה מתקשרת דואגת למה הפסקתי לענות,
את התשובה הזאת היא לא צפתה,
את הניתוק המבוקש ממנה היא לא נתנה,
את המיטה שלי היא לא עזבה,

אני מאושפז בבית חולים שבועיים,
ניתוח,
הראיה חוזרת חלקית, נכות חלקית For life.



ר' אני יודע שיש לך ייסורי מצפון,
ר' אני יודע שאתה מאשים את עצמך,
ר' אני יודע שכמו בתמונה סוריאליסטית, מפעם לפעם אני מנחם אותך ואומר "זה יכול לקרות לכל אחד"

ר' זה קרה איתך,
ר' זה קרה בגללך,
ר' אני נדפקתי באותו הלילה,
ר' אתה ישנת עם אישתך באותו הלילה,

על הדמעות של אמא שלי
על הדמעות שבלב של אבא שלי,
על הדמעות של אחות שלי
על הדמעות שבלב של אח שלי,

ר' אני שונא אותך


לג'
על הנאמנות , על הנתינה, על המסירות ועל כך שהכל הגיע ממך,
תודה,
יש דברים שאני לא אשכח.

"אוהבת אותך".

שתי מילים,
הודעה אחת.

פשוט,
נקי.

התקבלה לפני שעה,
שעה שאני כבר מסתכל עליה,

וכמו בכאבי פנטום המח מדמיין את שפתיך לוחשות את המילים.
וכמו בכאבי פנטום המח מדמיין את החיוך שלך.
וכמו בכאבי פנטום הגוף מרגיש את החיבוק שלך.

כבר בזמן השירות הצבאי טבעתי את הפתגם:
"על שלושה דברים האדם עומד, ניקוטין, קופאין ואלכוהול"

הדבר הראשון שגיליתי כשעברתי למקום העבודה הנוכחי,
תיקון,
הדבר הראשון שגיליתי כבר בראיון העבודה הוא את מכונת הקפה וכן את העובדה שבכוס אחת של קפה אפשר להכניס שתי מנות של אספרסו כפול.

כבר יומיים שבמשרד מכונת הקפה מושבתת ואני מכין לעצמי לבד את הקפה.

אפשרויות:
1. הדיון שכר שלי פגע עד כדי כך קשות במנכ"ל?
(מחשבה נחמדה אבל לא ריאלית)
2. הרעת תנאים, החברה עומדת לפני גל של פיטורים?
(Pick me, Pick me).
3. ה', אתה מסשן אותי?


D.

http://www.mp3music.co.il/lyrics/1550.html

הכל התחיל מזה שהיא רק רצתה לראות סרט,
ולי היה רעיון אחר.

אספתי אותה מהבית, קשרתי לה את העיניים,
(באמצעות עניבה עם אייקונים של שטרודלים),
הלב שואל האם היא סומכת עלי מספיק,
הלב שואל איך היא תגיב,
(בינתיים נראה שהיא מסכימה).

נוסעים בכביש 6 , היא צועקת עלי להאט,
(יחסית לאחת עם כיסוי עיניים, איך היא יודעת כמה מהר אני נוסע?)
אין מוסיקה,אני לא שר,
מדברים,
מכירים.

מגיעים לקיסריה
(מוריד לה את כיסוי העיניים)
היא מזהה את השלטים,
החיוך מתרחב לה בפנים,
הרוח מפריעה לה עם השיער,
מזל שיש עניבות בחיים,
(אני מקנא בעניבה).

מטיילים באתר,
מדברים,
מכירים.

מתיישבים על ספסל,
מדברים,
מכירים.

חוזרים לרכב ונוסעים לאקוודוקט,
פורשים שמיכה,
מוציאים בקבוק יין (אדום),
צופים בכוכבים,
מדברים,
מכירים.

חוזרים לרכב ומתחילים לחזור.
רעבים,
היא מציעה MickyD, (מקדונלדס למאותגרים קולינארית מביניכם)
לי יש רעיון אחר,
(פנקייק פירות יער עם קצפת וגלידת וניל)
על פניה חיוך של ילדה מאושרת.

השעון רץ כל כך מהר
לאן כבר יש לו למהר?

מוריד אותה בבית,
היא אומרת תודה,
אני כבר מתגעגע.

אפילוג,
בדרך חזרה הביתה ה' החליט להחזיר לי מנת מציאות קטנה.
שתי דקות מהבית שלי, ברמזור בצומת מרכזית.
אידיוט החליט להתעלם מרמזור אדום ושני רכבים נכנסים אחד בשני במהירות.
אני קופץ מהרכב וחוצה את הצומת בריצה.
(בראש רצות לי הצעקות שהיא הייתה צועקת עלי "לפחות תסתכל לצדדים").
כולם נראים בסדר ומת?קשרים.
אני מתחיל לקבל צפצופים שהרכב שלי חוסם נתיב.
אני חוזר לרכב, מתקשר למשטרה ולמד"א.

מגיע הביתה שולח לה SMS שהגעתי הביתה.

שקט.

מתגעגע.

אתמול, הלילה היה שוב על גבול הלילה הלבן,
יציאה לבילוי אורבני מקומי ושיחה מחסר לב (אנוכי) למנתחת לב (אנוכה) הפכה במטה של קסם לנסיעה לילית לב"ש.
בזמן שלא שרתי (או בעצם זייפתי, "שוטי הנבואה" עמכם הסליחה), ניצלנו את הנסיעה לשיחות על מהות הקיום ע"פ קונפוציוס, והמנתחת התעסקה בלצעוק "תזהר" או "אולי קצת יותר לאט".
בב"ש היה גם כן מאוד נחמד וזכינו לראות איזה דברים נפלאים יכולים להגיע בשקיות של קופת חולים (אולי יהיה על זה פירוט באחד הפוסטים הבאים).
הדרך חזרה היתה מאוד דומה לדרך הלוך עם הבדל אחד מהותי, שהיא הסתיימה בשעה 2:30 בפופא (מוסד המבורגרים ת"א עממי ואיכותי).

עכשיו תשאלו אותי מדוע סיימתי לתאר את מאורעות אתמול בלילה כל כך בקצרה ...

נו ...
תשאלו ...
באמת תודה.

אז הסיבה לכך היא שהיום דווקא הייתי רוצה לשתף אתכם בדיון פנימי שלי על מהות הפתיחות של קהילה כמו שלנו.
יסלח לי (אני מקווה) מי שפרסם את הפוסט (משהו באזור דצמבר האחרון) ואני לא זוכר את שמו שכבר אמר לפניי שהוא, כמוני, נגעל מהצביעות שהולכת כאן באתר.

האם זה הגיוני שלסבית תגיד שהומואים מגעילים אותה וברי מיתה?

לפני כמה זמן יצא לי לדבר עם מישהי שהכרתי באתר ועברנו למסנג'ר, אחרי שהבהרנו את הנטיות שלנו (להביט לי בפרופיל לא הספיק לה) היא התחילה לשפוך את משנתה עד כמה היא לא מבינה, נגעלת ומזלזלת בגברים נשלטים.
בשלב זה הלשון שלי כבר התחילה לדמם מהשיניים שלי שנשכו אותה.
אבל כצפוי, בסוף השיניים נכנעו, הלשון ניצחה והמסכנה קיבלה את המקלחת של חייה.
(משום מה הקשר לא התפתח מעבר לנקודה זאת).

היום בבוקר קראתי פוסט בבלוג שאני קורא זה זמן מה, בהנאה, ושם פרשה הגברת הנכבדה את משנתה כנגד מתחלפים. דעה שמלבד היותה טיפשית לחלוטין היתה גם מנוסחת בצורה מזעזעת שהיתה יכולה להתאים יותר ל Red neck ממוצע מדרום ארה"ב ולא לחברה ותיקה בקהילה שאני הייתי מצפה ממנה להיות קצת יותר פלורליסטית.

אז נכון שכבר שמעתי טיעונים שאומרים שהכעס שלי הוא תוצאה ישירה של הוותק שלי בקהילה (או החוסר שלו, יותר נכון) ואין ברירה ובשביל לא להילחם בטחנות רוח צריך פשוט להבליג, לתת למקובעים הנ"ל להגיד את דברם, להימנע מעימות ולהמשיך הלאה.
אז תקראו לי דון-קישוט,
תקראו לי צעיר, לח ודביק,
אבל אני פשוט לא יכול. אנשים חכמים ממני כבר אמרו ששתיקה כהסכמה,
שטויות כאלו לא יכולות לעבור מבלי משים,

אם במקרה מפרסמת הפוסט ההוא קוראת דברים אלו וחלקם גם חדרו אליך אז בבקשה תמחקי את הפוסט,
אם את כועסת אז זאת זכותך וזכותך גם לחסום אותי,
אם את אמביוולנטית (מאוד רציתי להגיד כאן מתחלפת) אשמח אם תפתחי ערוץ תקשורת לשיחה.

לסיכום,
לאור דעתך השיפוטית והמגבילה, האם לדעתך (או לדעתם של אלו שחושבים כמוך) גם דו מיניים הם בסך הכל מבולבלים לגבי נטייתם?

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=90296&blog_id=1207

D.

יש בקרים שבהם פשוט הכל הולך לך טוב.

מאז יום חמישי שעבר, עשרה ימים ולילות, כמעט ולא ישנתי, ממוצע של 3 שעות שינה בלילה כולל מספר לילות לבנים.
אתמול היה הקש ששבר את גב הגמל.
ליל שבת היה לילה לבן נוסף, מי ידע שבשילוב הנכון של אלכוהול וחברה טובה גם "Finding Nemo" יכול להרגיש כמו סרט טוב.
כמובן שהדבר הנכון לעשות אחרי שה"ערב" נגמר ב 4:30 בבוקר זה לצאת לטיול אופניים ברחבי העיר.
אז לכל מי שיעלה לו אי פעם רעיון שכזה חשוב שידע:
1 - שעות הבוקר המוקדמות הן באמת קרות כמו שאומרים, לקחת משהו ארוך.
2 - הממטרות העירוניות מופעלות אוטומטית בשעות הנ"ל (למי שלא מבין את הבעייתיות שיסתכל שוב על סעיף 1).
אני חוזר מהטיול סביב השעה 5:30 מתקלח ויוצא לעבודה.

בעבודה אני מתדלק כוסות אספרסו מרובעות בקצב שהפיאט אונו שהייתה לי בגיל 17 שתתה שמן.

אחרי העבודה במקום ללכת מיד לישון אני נוסע לשמור על הילדים כי אחת המדריכות המליטה וכל המדריכים נסעו לטכס ההשקה של הבכיין החדש, אני עוד מתנדב נשארו לשמור על המצודה.

בשעה 23:00 הגעתי הביתה.
בשעה 00:00 לאחר שידידה שלי השביעה אותי ושיחדה אותי בפוט מסאג' הלכתי לישון.
בשעה 07:00 התעוררתי ... איזה בוקר יפה, יש סיכוי שאני לא ארצח היום לקוחות.
בשעה 10:03 גיליתי שטעיתי, יש נפגעים ללקוחותינו.

בהמשך עוד יסופר ...
על חמישי האחרון בדאנג'ן,
על שישי בבוקר ש Deep עשה הסבה מקצועית למונית שירות ונסע לכיוון הצפון, לקריות.

נ.ב.
האם משהו מוכן להכניס קצת AI לבלונדינית בצורת הפלאפון שלי וללמד אותה שש-בש?



D.

למרות שכבר סיפרתי את מעללי אתמול בלילה רציתי גם לשפוך מעט את מעללי אתמול בערב.

כמו שכמה מכם בוודאי כבר יודעים, בשבוע האחרון אני כמעט ולא ישן.
אומנם רוב הזמן אני נהנה (כן אני נהנה גם בעבודה, לא בגלל שאני עובד אלא בעיקר כי אני גולש באינטרנט כל היום) אבל שעות השינה חסרות לי.

אתמול חזרתי הביתה אחרי שישנתי בלילה שעתיים, היום התחיל לו כרגיל, עם שלוש כוסות אספרסו כפול כפול (אין כאן טעות כתיב), מה שגרם לראש להרגיש כמו ספידי גונזלס אבל הגוף נשאר דמבו הפיל המעופף.

באמצע היום התקשרתי ל"עבודה Number 2" שלי, (מבשל בבית לילדים שברחו מהבית) ומוודא שהפעם אני לא אצטרך לרוץ לקניות באמצע הבישולים כי חסרים מרכיבים או פותחן קופסאות שמשום מה תמיד נעלם, התשובה היתה, Deep (הם ,למען האמת קוראים לי בשמי האמיתי) יש לנו הכל, "כולל פותחן"? אני מקשה ושואל, כולל פותחן מגיעה התשובה.

בורח מהעבודה בדיוק ב 17:00, אחרי שכבר עשיתי את התוכניות שלי לארוחה היומית שלהם, צ'ילי קון קרנה, בלינצ'ס ממולאים בפטריות, סלט טונה מבושל Tuna casserole וכמובן סלט חי.
תודה לכל היועצים שעזרו בבנייה והתאמה של התפריט.

עובר דרך הבית להחליף בגדים, הילדים לא אוהבים את בגדי העבודה שלי, הם טוענים שאני נראה בהם חנון, ואני מנסה להסביר להם שזה כמו החיילות בצבא שחושבות שהמדים עושים אותן שמנות, והתשובה הקבועה שלי היא "לא מתוקה שלי, זה הטוסטים שעושים אותך שמנה, לא המדים".

מגיע לילדים ומתחיל לתפעל.
נקודת כשל ראשונה שזיהיתי עוד בשלב התכנונים זה שלהכין בלינצ'ס ל 40 ילדים זה הרבה עבודה פרטנית.
בשלב א' אני מדליק את התנור מראש (כי הוא מתחמם בקצב שבלונדינית מבינה את תורת הקוונטים) ומייד ניגש לעבודה. מניח שלוש מחבתות על האש ומתחילים לתפעל.
בשלב ב' מכינים את תערובת המילוי וממלאים את הבלינצ'סים, יורדים למחסן להביא פטריות והפלא ופלא אין פטריות. בפעולת התאוששות מהירה הוחלט שהבלינצ'סים יהיו ממולאים בתערובת אננס עם גבינה ולילדים יהיה קינוח.

בשלב הזה קיבלתי את שוק חיי,
אני מתנדב במקום הזה כבר מעל שנתיים,
כמו בהרבה מקומות מהסגנון תמיד יש היררכיה,
יש במקום הזה שני בנים שהם הוותיקים (כל אחד מעל 5 שנים במקום),
אתמול שניהם יחד באו לעזור לי בעבודות המטבח.

זה היה כמו לחזור לכיתה ד' ביסודי להיות מוזמן לשבת עם ה"מקובלים" בספסל האחורי של האוטובוס.
החבר'ה עבדו ופירפרו לי את המטבח (כמובן במחיר קטן של עור תוף קרוע מה Boom Box שהם הכניסו לי למטבח).

נחזור לאוכל,
אז החלטנו למלא את הבלינצ'ס בגבינה ואננס. אני מביא מהמקררים גבינה בא לפתוח את האננס והפלא ופלא מה חסר ?... פותחן (מזל שיש Yellow לא כל כך רחוק אז גם הפעם ניצלנו בנס).

הילדים התחילו לגלגל את הבלינצ'ס ואני התפניתי להמשך הארוחה.

צ'ילי קון קרנה,
עם איך שהלך עד לרגע זה היום שלי מישהו יהיה מופתע שבביקור הקודם שלי במחסן ראיתי שגם אין שעועית ?... אז ההחלטה נפלה על אורז עם כיסוי של רוטב גרגרי חומוס בתיבול הודי שעשיתי לפני כמה שבועות והילדים מאוד אהבו.
שמתי את האורז על האש.

בינתיים הילדים מודיעים לי שנשארו עוד כמה בלינצ'ס אבל נגמרה להם התערובת. לא נורא תמיד אפשר למרוח את הכמה אחרונים בשוקולד. מורחים ומכניסים לפריזר.

בשלב הזה כשהאורז על האש והקינוח מוכן אני ניגש להכין את הרוטב.
עכשיו אני מקבל את התקף לב מספר שתיים של הערב. אחד הילדים שהייתי בטוח שלדעתו (ובטוח שגם לסיפוקי) כבר עשה מעל ומעבר חוזר, ניגש אלי ומבקש שאני אלמד אותו להכין את הרוטב. נרגש אני כותב לו את כל התהליך ונותן לו לעבוד.

סלט טונה מבושל Tuna casserole.
שירים את היד מי שמופתע מכך שאחרי שהעליתי מהמחסן את כל המרכיבים ה"יבשים" של סלט הטונה, כשהלכתי למקרר גיליתי שאין גזרים בבית (אולי הייתה מסיבת בנות בלילה, לא יודע).
סלט טונה מבושל כבר לא יהיה, אבל יש לי 10 קופסאות טונה במטבח שאין לי כח להוריד חזרה למחסן אז אפשר להכין סלט טונה רגיל.

מגיע הילד השני (מהוותיקים) ומבקש לעזור (רבאק, הילד הזה בקושי עושה תורנויות עכשיו הוא מבקש ממני לעזור) אז סבבה. צריך להכין סלט טונה, בכל זאת עוד לא נולד הילד שיסכים לקצוץ בצל, למרות שלצורך רוטב החומוסים הילד הראשון קילף וכתש ראש וחצי שום (אומנם הוא מצא לצורך זה כפפות לייטקס אבל כתש), אבל את כל שאר העבודה הוא עשה, כולל הבנה של צרכי הבית וחילק את הסלט לשתי קערות, אחת לאלו שאוכלים עם מיונז ואחת לאלו שלא.

מתקתקים ברגע סלט חי ויש לנו ארוחה.

אחד המדריכים שעבר וקלט את כל החגיגה החליט שבמקום לאכול על השולחן במטבח נוציא את החגיגה לפריסה על המרפסת.

כל הבית ערך את השולחן.
אבל את זה אני מייחס לכך שהשעה כבר הייתה 20:30 וכנראה הם כבר היו רעבים.


ה' הרי לא יכול היה לתת לי את העונג של המילה האחרונה, אז בסוף הארוחה כשהוגש הקינוח
הילדים העדיפו את הבלינצ'ס הממולאים בשוקולד שלקחו שנייה של עבודה על ה"מושקעים" עם הפירות והגבינה.


מה קרה כשכבר הגעתי הביתה מעוך יותר משום כתוש, כבר שמעתם בפוסט הקודם.
תודה רבה לכם א' וש' (הילדים שעזרו נפתחו וקיבלו).
תודה רבה בכלל לבית המקסים והגדול הזה.
תודה רבה לך נ' (עוד ילדה מהבית שכבר לפני שנה וחצי אמרה לי שהיא לא בוטחת באף אדם שהיא מכירה פחות משנה ובכלל הייתה לי כמורה נבוכים לנפשות העדינות של ילדי הבית).


שלכם עד להתמרחות הבאה,
Deep.

אני אוהב את אח שלי אבל הוא מניפולטור בחסד.

מתקשר אלי היום ב 22:00 אחרי יום סופר ארוך (תשמעו עליו כבר מחר) ומספר לי כמה הוא מתגעגע אלי ובא לו בירה ... OK
יוצאים, מתיישבים במולי בלום, מזמינים גיינס עם צ'ייסר של בלק בוש, ככה רואים שמשהו חשוד, הוא מזמין את השתיה שלי ולא את הזבל שלו.
השתיה עוד לא הגיעה והוא מתחיל לפרוס את משנתו לפיתוח המאה החדש שהוא חשב עליו הפעם והוא רק רוצה לשמוע את דעתי עליו, בתרגום משפתו לשפת אנוש זה אומר הינה הרעיון תפתח לי אותו, תמצא לי באג, תדבג אותם ואם לא איכפת לך בסוף הערב תרים גם את החשבון.

מת עליך,
שיהיה לך לילה טוב.


רציתי גם (על הדרך) לשתף אתכם במוצר קטן,
לדעתי יש בו פוטנציאל לא קונבנציונאלי גדול מאוד,

http://www.leisurepro.com/Prod/CategoryID_956/Context_954/Sort_Stock/DescSort_0/Filter_1%3d310/SCPFJ.html?Hit=1

אתמול, שוב, עשיתי את אחד הדברים ה"אהובים" עלי יותר, מתקרבנים.
חבר שלי החליט שהוא רוצה להכנס למשטר דיאטה, and to do so הוא ביקש ממני להצטרף לטיולי האופניים שאני עושה פעמיים בשבוע.
עדכנתי אותו במסלול, כיכר השעון ביפו - צומת גלילות וחזרה, הוא הסכים.
בטיול הראשון שהוא הצטרף הגענו עד לעליה של כיכר אתרים ונשרף לו המנוע, שבוע אחר כך גם שמעתי (ומסתבר שאני לא היחיד) כמה כואב לו התחת.

בעקבות החוויה כשבועיים נעלמו עקבותיו.

רק בשביל האגו שלי,
שבת לפני האחרונה, משוחרר מדמעות של חברים (השיר לא הולך "דמעות של מלאכים"?), נסעתי מכיכר השעון לשכונת קפלן בכפ"ס מרחק של כ 40 ק"מ (למרות שיש הטוענים שזה פחות מ 20 ק"מ).

השבוע גיליתי שהחבר היקר גם התבכיין על כאבי הישבן וכנראה גם אזורים אסטרטגיים אחרים שבקדמת הישבן בפני חברתו היקרה והיא מתוך דאגה לאזורים האסטרטגיים הלכה וקנתה לו מכנסי טייץ לרכיבה על אופניים, ההבדל בינם לכל טייץ רגיל הוא שאלו מרופדים באזורים הכואבים מצד שני זה גם נראה כאילו בגבר גבר יש חיתול מתחת לטייץ.

אתמול הגיע החבר ל Take 2 של האימונים שלו, התחלנו לרכב ולמזלו הרע כל הדרך צפונה כל הרמזורים היו ירוקים ומכיוון שלא עצרנו לא היתה לו הזדמנות להתקרבן.
אחרי כיכר אתרים תפס אותנו הרמזור האדום וכאן הוא התחיל לשאול "דרדסבא עד לאן?" אמרתי לו שהיום אנחנו ממשיכים עד לשדה דב, לשאלה "מה אתה משוגע, זה עוד רחוק, אין לי כח, בלה בלה בלה" (כמובן שיש מגוון תשובות אבל) אני בחרתי לענות ב"זה לא רחוק, ממש כאן מעבר לסיבוב"
בשדה דב הוא אמר לי שיותר מידי פעמים לאורך הדרך הוא קרא לי ולא שמעתי (אולי כי הייתי רחוק, אולי כי הייתי עם דיסקמן) ומכאן הוא רוצה להיות מקדימה, OK.
אז התחלנו לחזור, כמובן בקצב שלו, והפעם הקיטורים הגיעו מכוון אחר ובלתי צפוי, וכאן אני מבקש את חוות דעתכם, כשרכב מגיע לרמזור אז הוא עוצר מאחורי הרכב שלפניו, מה אמור לעשות רוכב אופניים, החבר טוען שגם רוכב האופניים עוצר מאחורי הרכב שלפניו אני הסברתי לו שעדיף לעקוף ולהגיע לראש הטור, לאחר שהשתכנע אז הוא המשיך להקשות, בסדר לעבור לראש הטור אבל למה מהאמצע ולא מהצד, אכן דילמה קשה, לאחר הסברים ושכנועים נוספים לחבר היתה קושיה נוספת, אם אתה כבר עובר לראש הטור ואם אתה כבר עושה את זה מהאמצע למה לפחות אתה לא קצת מאט.

סופו של סיפור זה שהגענו הביתה, מעט עייפים ברגלים, מאוד עייפים בפה, סך כל הנסיעה היתה שעה וקצת, לכתוב לכם את מעללי הערב לקח לי כמעט את אותו הזמן.

*אם משהו מקוראי רוצה להצטרף מוזמן, לא למקטרים.

עד למחר,
Deep.


נ.ב.
כנראה שגם הדיסקמן סבל אתמול כי הוא התאבד באמצע הדרך (מה שפתח את הפתח לשיחה על בטיחות הנהיגה שלי).