החיים בתוך ארון הקודש

מעיין תחבה את אצבעותיה לפיו של יובל שהחל מוצץ אותן בתשוקה בלתי נשלטת. 'עמוד' ציוותה ונעמדה מולו בהתנשאות. מעיין הושיטה אצבע ומיקדה את עיניו בעיניה. יובל הביט במבעה החודר. דממה. המעמד נמשך דקה ארוכה כשבסופה הכריזה מעיין 'תהיה מוכן בעוד שעה לביקור הגבירה'. מעיין נסובה ופסעה על עקביה הגבוהים לפתח.
כעבור שעה נשמעו נקישות עקביה של מעיין. הדלת נפתחה ומעיין פסעה פנימה. 'קום' ציוותה והתיישבה בכורסת המנהלים של יובל. 'פשוט את בגדיך בדממה' יובל ציית ונעמד ערום. 'על ארבע' מעיין משכה את יובל מסנטרו וקירבה את פניו אל אגנה.
מעיין הסירה את מכנסיה המהודרות, הסיטה את החוטיני שניסה להסתיר את איברה ללא הצלחה. שפתיו של יובל נצמדו לשפתי הכוס של גבירתו. מעיין נעה כמטורפת על פניו של יובל, משתפשפת מתחככת ומתענגת על לשונו הבשרנית של יובל. בכוחותיה האחרונים הרטיבה את פניו של עבדה.

וקראתי כבר את כל הסיפורים של nerissa.
כישרון גדול הבחורה. מה אתם אומרים עליה?
דניאל

אני רוצה להתייחס ליום הזיכרון ממבט חרדי.
ההשקפה הרווחת בציבור החרדי היא התנגדות לציונות. אני שותף לקו הזה כל עוד מדובר בציונות הפוליטית. הציונות הרעיונית היא דבר חשוב ונצרך.
מבלי להכנס לנושא שירות בני ישיבות בצה"ל (אם תבקשו אכתוב על זה), אנו מאמינים שחייל המגן על מולדתו עושה דבר נעלה. כל חלל מערכות ישראל הוא קדוש על פי הסולם הדתי.
ביום הזיכרון אנו זוכרים את פועלם של חללי וחיילי צה"ל.
הלב אומר תודה

תודה ל348 משתמשים שצפו בבלוג שלי.
המשך הסיפור בהקדם

למי יש הסבר?

הדממה הופרה כשמעיין החלה לדבר כשאצבעותיה משולבות זה בזה. 'תראה' פתחה, 'המצב שלך מסובך, טליה פגועה ממך, היא ציפתה שתהיה גבר עבורה, גבר חזק שמתמודד עם קשיים וכשבאו הקשיים העדפת לברוח לנשיות שחבויה בך.' מעיין עצרה לרגע בוחנת את מבעו של יובל.
'אני מוכנה להוביל אותך בדרכך בתנאי אחד' יובל רכן קדימה והשפיל את מבטו. מעיין נשמה עמוק והמשיכה 'התנאי הוא שאתה מציית לכל מה שאומר בלי שאלות. מסכים?' מעיין נתנה ביובל מבט עמוק והתקדמה לדלת, 'כשתחליט קרא לי באינטרקום' ויצאה.
יובל שקע בהירהורים, הרבה ברירות לא היו לו, המצב לא יכל להימשך כך והחליט לקבל את חסותה של מזכירתו בת ה19.
מעיין חזרה למשרדו של הבוס ובידה גיליון מודפס, 'חתום פה' ציוותה והורתה עם העט שבין אצבעותיה. יובל חתם על ההתחייבות לציות מלא למעיין שמעתה הגבירה. מעיין הושיטה את כף ידה המטופחת ליובל שנשק לה בהערצה.

יובל התמתח בכורסתו ונאנח. 'אתה מרגיש טוב בוס?' שאלה מעיין. יובל פקח את עיניו הוא חש צורך להקיא מתוכו את לחציו מבית לאוזן אנושית כל שהיא. אוזנה של מעיין נראתה לו מתאימה. 'שבי' אמר, עצם את עיניו והחל מרצה את סיפורו.
מעיין ישבה כשרגלה הימנית מונחת על רגלה השמאלית והאזינה בדממה לסיפורו החריג של הבוס. תדמיתו הקשוחה והמצליחנית של יובל התנמסה מדמעותיו החמות שהזיל.
מעיין שקעה בהירהורים ושקט השתרר בחדר המהודר. יובל תלה בה עיניים אומללות ממתין למוצא פיה. מעיין הסתכלה בעומק עיניו החומות שנהגו לשדר מנהיגות ולפתע כמהו לאדם חזק שינהיג אותם. מעיין חשה בצורך של יובל בכח שינחה אותו בין המוקשים.
לחץ להמשך http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86711&blog_id=21248

פרק א' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86666&blog_id=21248
המשך פרק א' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86668&blog_id=21248
פרק ב' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86669&blog_id=21248
המשך פרק ב' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86671&blog_id=21248
פרק ג' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86672&blog_id=2 1248
פרק ד' http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86710&blog_id=21248

בכדי שאוכל להמשיך בסיפור, אני זקוק להערותיכם, פירגוניכם, קללותיכם וכל מה שחולף במוחכם עת שעינכם גולשות בנאמר.
דניאל

פניה של טליה היו סמוקות, שפתיה החושניות רטטו, היא כעסה והדבר ניכר היטב על פניה היפות.
'מה זה אמור להיות'? שאלה בקול שקט. 'אתה קוקסינל'? 'אני אלמד אותך לקח, פינקתי אותך יותר מדי'. טליה הסתובבה וטרם יציאתה מהחדר פלטה 'אין אמונה בגברים'.
יובל שכב המום ומופתע, הוא לא תכנן שאהובתו תמצא אותו במצב כזה. הוא ידע שטליה לא תשתוק לו על זה, בדריכות המתין לבאות.
טליה חזרה לחדר, נעצרת בפתח ומשפרת את עמידתה על העקבים הגבוהים. כשמצלמה בידה, החלה להנציח את התמונות המביכות.
'מהיום אני לא אישתך' אמרה בקול רע, 'אתה השפוט שלי, אלא אם תעדיף שהתמונות הללו ישלחו לכל הצהובונים בארץ' התרתה.
יובל החל להסביר את עצמו, סטירה מכף ידה המטופחת של טליה הבהיר לו את רצינותה.
יובל המליונר העשיר והגא הפך שפוט של אישתו היפיפיה טליה.