הבלוג של מגדלנה - יומני מגדלנה

אהבתיה

לפני 15 שנים. 17 במרץ 2009 בשעה 18:39

היה לי יום מעייף, מהימים שיוצאים מהבית כשמואר, וחוזרים כשהחושך כבר ירד על חיפה. טיילתי בעיר שלי והכרתי אותה מחדש היום, וכן, אני עדיין ואפילו יותר אוהבת את העיר שלי. מאד. יש בעיר הזאת הלך רוח שונה ממקומות אחרים שבהם ביקרתי. יכול להיות שזה נובע מהיכרותי המעמיקה עם העיר הזאת, עם העובדה שלכל פינה יש סיפור לספר, בכל פינה מחכה סיפור חדש להתגלות.

אני אוהבת את העיר הזאת. היא שלי.

ולחזור הביתה, לפתוח את המסך המחשב, לנהל שיחת חולין איתו, זה נעים לי. איזה כיף להגיד שלשם שינוי, נעים לי. גם אם דברים לוקחים לי זמן, יש נקודות בזמן שעוצרות הכל עבורי ומעניקות לי רגעים של חסד, של רוגע. כיף להניח את הראש על כף היד, להשען ולבהות באוויר, וליהנות.

פשוט ליהנות.

מגדלנה

2

הבהרה

לפני 15 שנים. 15 במרץ 2009 בשעה 16:29

כשפרסמתי את הפוסט "שלושה", לא פרסמתי הזמנה, ולא ביקשתי שעשרות גברים יטרידו אותי מינית. אני לא כלבה, זונה או סאבית של אף-אחד מכם, וגם לא אהיה, ולא היתה מזיקה באתר הזה קצת קלאסה למשתמשים בו.

לכו שפשפו עם מלח לימון.

מגדלנה

נ.ב.
תודה לך.

0

נעים לי

לפני 15 שנים. 13 במרץ 2009 בשעה 11:56

קול זורם בלי מים,
אני שטה בינתיים,
בסירת מפרש תקועה,
על הנהר בין גבעתיים לתל אביב,
אני רוצה, משהו טוב שיקרה לי,
שהפעמון יצלצל לי,
בוא תתקרב בלי פחד,
כמו שושנה תראה -
אני נפתחת,

נעים לי, נעים לי...
נעים לי, נעים לי...

שנים לאור ירח,
שיכורים מהריח,
שמור עלי שלא אטבע,
תרגע, יש בי המון מקום לך,
בוא ותשתה מהמים,
בוא ותוריד ת'שמיים,
בוא תתקרב בלי פחד,
אתה נותן לי -
ואני לוקחת,

נעים לי, נעים לי...
נעים לי, נעים לי...

שרון רוטר - נעים
מילים: ברי סחרוף

2

פורים שמח (או: לשם שינוי, טוב לי)

לפני 15 שנים. 11 במרץ 2009 בשעה 13:33

מה פתאום אני מרשה לעצמי לחייך? בסך-הכל היה לי יום אחד מוצלח על-גבי תקופה של ימים עצובים ובודדים (עם המשעממים אני מסוגלת להתמודד, זאת הבדידות שיושבת כמו אבן בגרון). אבל יום כזה יכול לרומם את המצב הרוח שלי ומצב רוח כזה קשה להרוס לי (אבל אם מישהו מנסה, אני נופלת כמו אבן כבדה לתוך העצבות).

אתמול השתתפתי במצעד הזומבים הראשון בתל-אביב, כיאה לגיקית כמותי, אני נורא אוהבת מדע בדיוני ושמור לי מקום חם בלב לזומבים, היצורים החביבים עליי. היינו מעל ל-100 איש, קרוב ל-200, וכל כך התרגשתי לראות כמה אנשים בכל הגילאים מוכנים להשתטות בפומבי בלי פחד כקבוצה גדולה של זומבים רעבים ומוח ובשר אדם 😄 הפחדנו לא מעט ילדים, הצחקו הרבה יותר אנשים, ואפילו זוג בדרך לחתונה הצטלם איתנו. ראיתי אנשים רצים מהמרפסות לבהות בנו או לצלם, וכלבים שרדפו אחרינו מפחד, אנשים זרים שביקשו להצטרף (וחלקם אף עשו את זה). זה היה נהדר, להתהלך ככה ברחוב, מלאים באיפור כבד ודם מזויף...

נראה אתכם, מזהים אותי? ;)

ואח"כ, נו, אח"כ 😄 תודה לך 😄 (תשארו סקרנים, מה קרה).

מגדלנה

10

שלושה

לפני 15 שנים. 8 במרץ 2009 בשעה 21:51

רוצה אחד בכל חור. באמת שכן.

ואין לי דרך טובה יותר לתאר את זה.

מגדלנה

1

אבודה

לפני 15 שנים. 6 במרץ 2009 בשעה 21:31

אני לא מרגישה ריקה מתוכן, עד כדי כך שאין לי מה לכתוב, אבל, לאחרונה אני לא מסוגלת להביא את עצמי לכתוב על חיי ומה שקורה לי. וקורה המון, אין לי ספק בכך... ממצבי הרגשי שנותר שבור, ועד הדברים הקטנים שמשום מה מחליטים לעשות "דווקא", ופשוט לא להסתדר.

ולמה? למה על אף שאני מתאמצת אני לא מצליחה לשים את החיים שלי על דרך הישר? אם הייתי פוגשת את עצמי לפני שנתיים הייתי מרגישה צורך לסטור לעצמי על המחשבה של "אדון, זה מה שיסדר לי את חיי במסלול הנכון". לא, העבודה היא שלי. ולמרות שאני "קורעת" את עצמי, אני לא גורפת תוצאות. עדיין?

ובכלל, איפה אני והעולם הזה? האם אני באמת בדס"מית? האם, אי פעם, הייתי? אולי פשוט פניתי במסלול אחר שלא מותיר לי מקום לדימיון, לרצון, לחוות את העולם הזה כפי שרציתי עד לא מזמן (ובעצם, די מזמן). ובכלל, גברים כל כך פוגעים בי שאני חוששת מהם כבר.
אני מתגעגעת, ומצד שני, לא בטוחה שאני רוצה לשוב. אני לא מספיק מזוכיסטית כדי להינות מעוד אכזבה מגברים. הכאב הזה, הנפשי, הוא מעל ליכולותיי.

מה יהיה איתי?

מגדלנה

2

SOS

לפני 15 שנים. 1 בפברואר 2009 בשעה 1:49

הבנזונה לעד יישאר בתוכי.

Bound to your side and trapped in silence,
Just a possession,
Is this sex or only violence,
That feeds your obsession,

You send me to a broken state,
Where I can take the pain just long enough,
Then I am numb - then I just disappear,

So go on infect me,
Go on and scare me to death,
Tell me I asked for it,
Tell me I'll never forget,
You could give me anything but love,
Anything but love...

Does it feel good to deny,
Hurt me with nothing,
Some sort of sick satisfaction,
You Get from mindfucking,

Stripped down to my naked core,
The darkest corners of my mind are yours,
That's where you live,
That's where you breathe,

So go on infect me,
Go on and scare me to death,
Dare me to leave you,
Tell me I'll never forget,
You could give me anything but love,
Anything but love...

Without any faith,
Without any light,
Condemn me to live,
Condemn me to lie,
Inside I am dead,

So go on infect me,
Go on and scare me to death,
I'll be the victim,
You'll be the voice in my head,
You could give me anything but love,
Anything but love...

Apocalyptica - SOS (Anything But Love)

אכתוב, מבטיחה, כשאהיה יותר יציבה. אין לי את הכוח באצבעות לחבר למילים את הכאב שלי.

מגדלנה

0

הזמן שלנו אוזל ואוזל

לפני 15 שנים. 6 בינואר 2009 בשעה 23:50

I think I'm drowning,
Asphyxiated,
I wanna break this spell,
That you've created,

You're something beautiful,
A contradiction,
I wanna play the game,
I want the friction,

You will be the death of me,
You will be the death of me,

Bury it,
I won't let you bury it,
I won't let you smother it,
I won't let you murder it,

Our time is running out,
Our time is running out,
You can't push it underground,
You can't stop it screaming out,

I wanted freedom,
Bound and restricted,
I tried to give you up,
But I'm addicted,

Now that you know I'm trapped sense of elation,
You'd never dream of,
Breaking this fixation,

You will squeeze the life out of me,

Bury it,
I won't let you bury it,
I won't let you smother it,
I won't let you murder it,

Our time is running out,
Our time is running out,
You can't push it underground,
You can't stop it screaming out,
How did it come to this?
Oh

You will suck the life out of me,

Bury it,
I won't let you bury it,
I won't let you smother it,
I won't let you murder it,

Our time is running out,
Our time is running out,
You can't push it underground,
You can't stop it screaming out,
How did it come to this?
Oh

Muse - Our Time is Running Out

מגדלנה

נ.ב.

אני,
חסרה לכם ולו במעט?

2

Untitled

לפני 15 שנים. 3 בינואר 2009 בשעה 1:58

You're tearing the remains,
the safety of your cacoon,
Arise the infamy,
Condemned from within the womb,
Salvation is the key,
Aborted, Sinfull destiny,
Caged by shackles, Blissed insanity

מגדלנה, 2009

0

דיאלוג פנימי

לפני 15 שנים. 6 בדצמבר 2008 בשעה 1:26

אפשר לאהוב בן אדם שמעולם לא פגשת?

זאת לא שאלה פילוסופית. וזה לא עיניין של אהבה (רומנטית), פשוט, אני תוהה, אם האהבה, החיבה, הכבוד והאכפתיות שאני רוחשת כלפי בן אדם שאני מיודדת איתו כבר שנתיים מבלי שנפגשנו, ושאיתו אני כנה יותר מכל החברים הפיזיים שלי - היא אהבה שיכולה להתקיים גם אחרי ש(ואם)נפגש.

- כן

ומה מבטיח לי את זה?

- זאת לא הבטחה, זו אפשרות

מעניין אם זאת חברות שהיתה יכולה להתקיים אם היינו מכירים פיזית אחד את השניה. לפעמים זה נראה כמעט בלתי אפשרי, כאילו אם הנסיבות היו אחרות, מעולם לא היינו נקרים זה בדרכו של השני... ואני תוהה אם החברות הזו היתה יכולה להתקיים, להחזיק, במימד הפיזי. הרי יש בזה משהו פיקטיבי כמעט, למרות שלפחות מהצד שלי - ואני מרגישה בטוחה לגביו - תמיד הייתי כנה ופתוחה בכל נושא ותמיד הטיתי אוזן קשבת ותרמתי מעצמי לחברות הזאת.

- למה פתאום המחשבות האלו?

מרגיש לי לבד בעולם הזה, והאדם היחידי שאני אוהבת נמצא מאות אלפי מיילים ממני. מזמן לא אהבתי מישהו כפי שאני אוהבת אותו כאדם. כמה טוב לרכוש כבוד אמיתי למישהו חי.

מגדלנה

15