מתעוררת למיטה של מלכות, גדולה, גבוהה, מצופה בכריות רכות, מזמינה, ומוזמנת. תנועות עצלות, מחשבות מנומנמות.
על השולחן מחכה לי כוס קפה ריחני ולידו כמה עוגיות קטנות, כדי שאתענג גם עליהם.
זו לא טירה גדולה, כי אם דירה רגילה והחדר מרווח דיו ומואר ומקושט ולא שבלוני והחפצים שבו משרים עלי שלווה ושמחה מהוססת.
הייתי רוצה לחשוב שאני במקום אחר, אבל כאן די נעים לי. כל זמן שאני עדיין שרועה ...
הקולות מהחדרים הסמוכים נשמעים מרחוק כמו מוזיקה בבקתה של אנרגיות טובות. זו שעת החסד. וזה נמשך כבר ימים ארוכים.
במקום אחר אהיה עוד יותר מנותקת, אבל שם קשה לי לנשום.
הקולות מתקרבים עד שהמבטים כולם עלי. ובגדים של מלכה מונחים מחכים לי. שאתלבש.
ברחוב אהיה מחוייכת ומרחפת וכשנצא לשדה המרופד בשיחים גבוהים ושדות של עלים וצל, ארגיש שהגעתי לגן עדן.
חשבתי שאלה נתינים, אבל לא. או שאולי. השמלה מכסה אותי, אבל אני שקופה, הולכת ונעלמת.