הקלות הבלתי נסבלת של הטימטום

זה בדיוק העניין. לשכב כאן עכשיו על המיטה הזו, מכונסת איברים, על המצעים הנקיים שהחלפתי ממש הרגע. אפי נתון בתוכם, שואפת אליי את ניחוח הניקיון, שהובטח באותיות ורודות על מיכל הפלסטיק של מרכך הכביסה. בטני הומה ואני בקושי נושמת.
לבשתי את הכותונת הכי יפה שלי, היא קצת שקופה, אבל לא זנותית. אני יודעת שהוא אוהב את הביריות והגרבונים, אז בשבילו לבשתי גם אותם, למרות שהם לא נוחים לי בכלל, ובפעם הקודמת הוא בכלל לא שם לב לכל התפאורה הזו שהוקמה בהקפדה יתרה במיוחד בשבילו.
אני זוכרת שהוא רק הסיט את הבייבידול הצידה וחדר אליי כך, כשאני לבושה למחצה והוא לבוש לחלוטין ורק הזין הקשה שלו נשלף ממפתח מכנסיו, בוטש בתוכי כדקה וגומר על בטני, מתנשף. אחר כך הוא מיד קם לשטוף את הזין, בזמן שאני שכבתי שם על המיטה והבד העדין נדבק לבטני ותהיתי אם יישאר כתם, וחשבתי שבאמת יש לי עוד כמה דברים להכניס לכביסה עדינה ואולי כדאי, כי אמרו שמחר כבר יתחיל לרדת גשם.
בזיכרוני תמונות חולפות כמו מתוך קדימון לסרט, הבזקים של אור ושל חושך. איך פעם בהתחלה הגוף שלו התערבל בתוך שלי, הזיעה שבינינו הדביקה את הבטנים, אני יכולה כמעט לטעום על שפתיי את המליחות האצורה בטיפת הזיעה, שנטפה מפניו אל פי הפעור מעט. על חלקן התחתון של אמות ידיי מופיעים מאליהם העיגולים הכחולים-צהבהבים של אחיזת אצבעותיו הקשות, כאילו כל זה כאן ועכשיו.
נבוכה, אני נושכת את שפתיי ומנסה להרחיק מלחיי את האודם שפרח בהן. הקולות שבתוכי שוב מתחילים בלעג מר להטיח בי כמה טיפשה ועלובה אני.
אני יודעת שזה לא רק כדי לשכב איתי, למרות מה שהחברות אומרות. זה לא זה, אנחנו מדברים המון ויש לנו שיחות עמוקות ומדהימות, על החיים, עליו, וגם עליי לפעמים. רק הוא מקשיב לי בתשומת לב כזו ושואל, ומתעניין. רק הוא מקבל אותי ככה, כמו שאני, לא הכי יפה בעולם, עם צלוליטיס בירכיים ובטן קטנה ומעוגלת, אז מה? אני כבר לא ילדה, גם הוא לא ילד.
אבל אני כבר יודעת שכשהוא יבוא, הקשר הזה ששוכן בבטני וכמעט מונע ממני נשימה מזה שבועיים של בדידות יתרופף פתאום, והכל יימס בי למראה חיוכו, והמחשבה שהוא שייך לאישה אחרת תישכח. לפחות לזמן קצר. לפחות עד שהוא יקום ממני מהר כדי שריחי לא ידבק בו, ועד שלפני שייצא מהדלת יבקש שאבדוק אם שערותיי הארוכות לא נדבקו לחולצתו, ירפרף נשיקה סתמית על לחיי ויבדוק אם יש שכנים בחוץ לפני שהוא סוגר אחריו את הדלת. לפחות עד הפעם הבאה.