הגוף מלמד את הנפש

מביטה על עצמי מהצד נאבקת לצאת מתוך קליפת הגולם שלי
ולצאת לעולם מחדש, לפרוש כנפיים בטוחות ולעוף למרחב האין סוף.
הבקיעה כואבת, הגוף עם השנים הפך מסורבל,לא מגיב במהירות שאני רוצה,
ההורות גובה את מחיר העצמאות והחופש המוחלט, העניקה לי את הפחד,את הדאגה
ואת החובה לחיות במקום אחד ובאופן מסודר.
הפכתי עם השנים מפרא חסר מעצורים לאמא, לאישה .
יש בהבשלה הזו הרבה עוצמה, כוחות חדשים, עולמות פנימיים חדשים לחקור וללמוד,
יכולות אחרות להביא לידי ביטוי ויש לי עוד ללמוד לקבל את עצמי כפי שעכשיו.
יש את אלו שעושים איתי דרך של גדילה, שעוזרים לי לראות , לחשוב ובעטיפה של אהבה
ואמון נותנים לי כוחות למצוא כנפיים חדשות.
צ'יטה-תודה! על זה שאתה תמיד נמצא בשבילי ושיש לי בית חם אצלך.
קובלט-על החברות, האמון, האומץ שלך לעשות ולחיות, אני לומדת ממך, מקבלת כל כך הרבה .