בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפילו בחושך

לפעמים נדמה לנו שאנו מכירים את האנשים שנמצאים סביבנו......
לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 18:08

נראה לי שאת הדייט הבא אני קובע בשלוותא,
ואני ממש לא מתכוון לבר שבנמל!

אולי אני הוא זה שזקוק לטיפול ?

טוב, אקשיב ואתחרפן עם עצמי עוד קצת

לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2007 בשעה 14:42

אתמול הגבתי בקיצוניות יתרה,
הצלחת בלי להרגיש ללחוץ לי על הכפתור המעצבן,
שאוטוטו גורם ליד ימין להתרומם-
ולא, לא למטרת הנאה מזדמנת ,
אלא מתוך כוונה להלביש אותה -
על לחייך השמאלית בחוזקה.

יושב לי להנאתי, ואת מנסה להתחיל בשיחה מאוד אינטימית וקרובה,
מכירה את חברתך הטובה ( מעניין ת'סבתא שלי שאתן מכירות מכיתה ג')
את מתחילה בשאלות , מאוד מעצבנות,
מספרת על ההתערבות המטומטמת שעשיתן עליי,
ודרך ההצגה- אוי אוי אוי כפי שכבודה אמרה.

או שאת שיכורה או שהאינטלגנציה היא ממך והלאה -
רוצה להאמין שהשיכרות ערפלה את דעתה .
לא מתנהג כך בדר"כ, וממש לא נעים לי ,
אבל פשוט קמתי, מתבונן בעליבות
עליתי על השולחן והלכתי בלי להוסיף מילה-
וזאת כדי לא לפגוע מעבר למידה.


מזל שהייתה זו המקסימה עם הציצים, שאת מצב רוחי תמיד משפרים.

לפני 17 שנים. 23 בנובמבר 2007 בשעה 22:30

נראה לי שהתחרפנתי
קמתי מתוך הרגשה שהמיטה רועדת לי
טוב כנראה סימן שצריך לצאת, נצא לנו לימיט 😄
האם האדמה באמת רעדה?

לפני 17 שנים. 23 בנובמבר 2007 בשעה 18:37

תמיד מוצא את עצמי לאחר פרידה בטיול משמעותי וארוך בחו"ל,
אחרי הזו- אפריקה ( אתיופיה קניה),
אחרי ההיא- סלובניה, קרואטיה ומונטנגרו,
ואחרי הבלגן - הודו.
כל טיול השאיר בי רושם, ובמהלכו יצא לי להכיר יותר את עצמי,
לחוות דברים שאין לי מושג אם ומתי הייתי חווה.
ואולי האמירה שכשפוגשים אנשים חדשים- זו ההזדמנות שלנו להציג את עצמנו מחדש ואחרת!
היא כל כך נכונה לגביי.
היום מתבונן בגשם במרפסת ופתאום מאיה חודרת לי למוח ,
אוי זו שהטריפה אותי לגמרי בסלובניה - ממש במקרה.
לטיול הזה, יצאתי עם דני, חבר שסתם במהלך טיול למערת הנטיפים החלטנו ללכת למערת הנטיפים
הכי גדולה באירופה, וואלה עשינו את זה.
בלילה הראשון יצאנו לפאב מקומי, הדבר היחיד שהיה לעשות בעיירה היפהפיה הזו,
נכנסים ושותים- הרבה, הרי המחירים ממש מצחיקים.
מרגיש עיניים בוחנות,
ובטוח שהעיניים הם לחבר, הרי הוא משדר " אני ממש רוצה אתכן" .
הוא קולט בחורה וזז לשיחה,
אני על הפאב ממשיך לתדלק, ממש בזבוז לא לעשות זאת.
הם מגיעים עם עוד בחורה מטריפה , רוצים לצאת,
מרגיש כמו בן לוויה.
מגיעים למזח האגם, נכנסים כל זוג לספינת תענוגות קטנה.
אני יושב עם בחורה ממש מדהימה, שאנגלית ממש לא מבינה, חשבתי שגם היא לא מבינה מה פה קרה.
התיישבתי קרוב, קרוב למגע, ואז היא קמה בבהלה,
נלחצתי נורא, חשבתי שעשיתי משהו נורא,
אבל מסתבר שהמושבים היו רטובים, צחקתי לעצמי, ובלי להבין מה קורה,
בטבור ה"ספינה" אני מקבל נשיקה רטובה, וכמובן משתף פעולה.
התנשקנו הרבה, וגם כשניסיתי להפסיק היא ממש דחפה את הראש שלי אליה,
התגלתה כחרמנית לא קטנה..( בהמשך גיליתי שהיא רק בת 18)
השכבתי אותה על הרצפה, והחלתי ללקק לה את הצאור, החזה,
מוריד החזייה, וואו איזו פטמות נגלות.
השמלה מורמת , והלשון עובדת, מידי פעם בוחן את מבטה,
מבט של עונג נגלה.
החברות משמיעות קולות זו לזו, בייחוד מאיה שלי " תראי מה הממזר עושה לי"- וזו רק פרשנותי.
מאיה ערומה, אני חצי, שולח יד לכפתורי מכנסי, ואזז....
"איזו בת זונה לא עושה איתי כלום".... מעלי דני ונינה עומדים, ואני ממש רוצה לרצוח מישהו ולזרוק את גופתו לאגם.
קמנו שינו מבואסים, ומתחילים לחזור לעיירה,
כנראה שלדני ונינה היה קטע ממש רע.
כל הדרך אני ומאיה מתמזמזים, ובכלל לא מתבייש ממעשיי,
מגיעים לחדרים, אני ומאיה נכנסים, במיטה מתחבקים, ואז נינה קוראת לה, " יאללה עוזבים"
אחרי פרידה ארוכה, שבמהלכה אפילו נינה הצטרפה למיטה , התבוננתי בדני, והוא במבוכה.
"דני מה קרה ינעל ראבאק, לא יכולתה לסגור עיניין איתה וזהו?"
"לא חשבתי שכך המצב אצלכם יתחמם........"
"אוקיי, לא חשבתי שאצלך יתקרר"
ומאז בליל ירח מלא, כשיורד גשם ורטוב , אני מילל " אהוווו מאיה,,,,,,"
בערב זה למדתי כמה מילים סלאביות:
לופצ'אק= נשיקה.
טיכו= שקט- צעקתי הרבה לנינה.
חואלה=תודה.
רק עד היום אני לא מבין למה מאיה התכוונה כשהתענגה ומילמלה "אוי מו?ר?ה"

לפני 17 שנים. 22 בנובמבר 2007 בשעה 20:00

לא אוהב את מזג האוויר הזה,
לא סובלל קור, גשם-אין על מה לדבר.
מצב הרוח קצת משתנה,
כנראה שלסביבה שלי זה עושה טוב,
הם יודעים מה אני עושה כדי לשפר את מצב הרוח,
ויודעים להגיע - יש דברים טעימים ,
אפילו בלי תיאום אמא מגיע רעבה,
נו תוציא מהמקרר..... ואגב למחר אתה יכול להכין את זה ואת זה...

לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2007 בשעה 8:18

בחוץ מזג האוויר סוער.
גם בפנים לא שקט.
אינני יודע ולי זה בוער-
עד מתי המצב הזה ימשך?

כולם אומרים שעליי להתגבר,
להתעלות על עצמי ולהתבגר.
אל לי להחצין הסערה שבפנים,
אל לי להתאים מצבי לאקלים.

וזה נכון, אני בטוח
זו האמת האמת כולה.
עכשיו, יותר מכל הזמנים האחרים,
זו השעה למבחנים עצמיים.

גם אני כמו כולם-
אבחן את עצמי ואעמוד במבחן ( או שלא)
גם אני כמו כולם-
אעמוד על רגליי ואהיה תמיד מוכן.

בחוץ מזג האוויר סוער,
גם בפנים לא שקט,
אינני יודע ולי זה בוער,
מתי המצב הזה יגמר?

לפני 17 שנים. 18 בנובמבר 2007 בשעה 18:21

את שגי אני מכיר כל כך הרבה זמן,
את ההכרות איתו עשיתי מגיל ההתבגרות,
ומאז הוא חברי הטוב ביותר.
שגי דואג לי, ואני לו,
אני יודע שהוא הצליח לא לפעם לנתב את דרכי,
אבל בגדול שנינו שומרים אחד על השני.
לשנינו טעם מאוד דומה,
מכירים אחד את השני בלי לדבר,
יודעים לתמוך ולאחוז זה בזה,
והטעם בנשים- ממש זהה!
כל כך חופשי איתו, שאין לי כלל בעיה אותו לשתף 😄

לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 22:05

היום הבנתי כמה אני נמצא במקום שאני אוהב,
הרבה פנים מוכרות,
הרבה מאלו ששנים לא ראיתי,
ואפילו כאלו ש 20 שנה נעלמו מהנוף הפרטי שלי.
(וואו אני באמת כבר ילד גדול)

אתמול אמרת לי שטוב שחזרתי,
וכן, אני באמת מרגיש שחזרתי 😄
לילה טוב ושבוע טוב.

ובהצלחה לך מפלצת העוגייה בדרכך החדשה!

לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 11:07

אהבה ותאווה,
שתי מילים מאוד קרובות
ולפעמים מאוד מבלבלות.
לא רוצה שהתאווה בי תשלוט,
אבל כן, לאפשר לאהבה לחרוט.




לפני 17 שנים. 16 בנובמבר 2007 בשעה 14:47

היום, כן היום אני סוף סוף נושם לרווחה.
כל המועקה שאצלי נשמרה, התפרצה בשנייה של הקלה.
הולך עם מחשבה כבר תקופה, שזהו נגמר.

לפני כחודש הגיע הבשורה הגרועה,
טלפון לעבודה, פטיש 10 קילו שדפק לי בראש,
וכל כך קרוב להתקף חרדה,
פעם ראשונה שהצלחתי להבין את חברתי הטובה.

מגיע לרופאה, רואה את תוצאות הבדיקה,
וחושך, כן חושך בנשמה,
לא מקשיב לה למילה,
אני הרי יודע מה כל הקיצורים האלו אומרים.

מסתבר, שדווקא היא הייתה מעולה, מכל הרופאים שטיפלו בי,
ניסתה להרגיע אותי, ואפילו סיפרה בדיחות,
והחליטה שבכל אשמות הרוסיות ( היא רוסייה, אז בלי גזענות).
היא בחרה להפנות אותי לזיהומולוג מומחה ( לא ידעתי שיש כזה)
אמנם רחוק, אבל רק אליו בבקשה לפנות, "אני לא סומכת על הרבה"......

אחרי הפגישה איתו, דברי העידוד, ועל האפשרויות לחיות עם ההדבר שנלווה אלי למסלול,
רוקנו מגופי 5 מבחנות של דם.
מה לא בדקו- 18 בדיקות, וחלקן כפולות.

בראש חפוי מגיע אליו היום, חודש בדיוק אחרי.
הוא מסתכל ואומר:
" אני מצטער להודיע לך....."
הלב שלי ירד לבוהן רגלי השמאלית.
" כמה שניסיתי למצוא לך את הזיהום המדובר, או נלווים אליו- אין לך כלום,
הבדיקה בבנק הדם לא מתיישבת עם תוצאות הבדיקות האחרונות- טעות מעבדה.... אצלך הכל כשורה"
את התגובה שלי לבשורה לא אכתוב, כדי לשמור על תדמיתי הקשוחה. חחח...

מסקנות:
א. אם תרמתם דם והתקשרו מלשכת הבריאות עם בשורת איוב, לכו לבדוק שוב.
ב. להיזהר ! ( אני מאוד זהיר, אבל עכשיו הרבה יותר.)
ג. ואת חברתי הטובה- אוהב אותך על כל רגע שהיית זמינה !
ד. וכן אוה- יש לי תמונה חדשה 😄