אפילו בחושך

מאתמול , רינה אצלי בזיכרון
סנג'רית אישית קטנה,
הודית חמודה
שבי טיפלה והייתה מאוד מסורה.

כששכבתי בלי אפשרות לזוז,
אותי היא סיבנה וניקתה,
מתגעגע לתחושה.

אני רוצה רינה

לא מבין לפעמים אנשים שמכנים עצמם " חברים"
ולאחרונה גיליתי שיש כאלו שלא ראויים לטיפת רחמים,
כי אין רחמים על טיפשים.
לא מוכן שמישהו עם נחיתות רגשית ירגיש עליונות על גבי!

לא רוצה כאלו סביבי

בלילה הייתה לי הרגשה שמשהו מתחת לתחבושת מתחולל,
קמתי בבוקר לאחות, הולך שעה, מה שבדרך כלל אמור להתבצע חמש דקות.
לוקח את הטפסים לביקור חוזר בבית חולים , ומתייצב אצל הרחמנייה.
פותחת החבישה, ואכן דימום היה, מנקה ומסדרת ואולי קצת נגעלת?
מחליט מטה להסתכל- חושך,
איזו צלקת הולכת לי להיות,
ועוד איפה השם ישמור.
צוחק לעצמי על סימן ההיכר.
אותי אתמול השכנה הנחמדה ביקרה ,
בדקה וסיכמה- הכל במקומו עומד.
אבל כשעומד יותר כואב.

אחרי כאבים של כמה ימים,
וברור לי שנכונים לי עוד כמה טובים,
אופטלגין זורם לי בורידים,
ולעזאזל איך יושבים?
אני רוצה לפגוש את הוא שמלמד איך מגלים את ההנאה באמצעות הכאב,
יש לנו על מה לדבר מסתבר.
ברור לי שאני לא מתחבר לכל עניין האוטו-פלגלציה,
אבל בהחלט נהנה שמטפלים בי, או שאני מכאיב ומרגיע אחרים,

זה מה שאני מרגיש!

מרוב שעמום, מצאתי קליפים שלה,
מקשיב למילים, צובט לי בנשמה.
האם זה שיר עלינו?
האם אלו דברי חרטה? ( או אולי חרטא)

מדבר עם חבר שמכיר,
"רק היום לקליפ זה אתה מאזין ?
היא אמנם לא איתך, אבל...."
מה?


פסענו יחד באותו מסלול,
הכרנו בצורה אחרת, רוחנית חיובית.
כל מי שראה אותנו יחד- ידע, הינה זה בא.
אבל בערב אחד הכל השתנה.

הגעתי להופעת הבכורה שלה,
העינייים שלה בי, שולח לה חיזוקים.
לרגע מפנה מבט-
מבין היא לכודה.

יש בפנייה ברירה?
יודע שכשאוהבים ,
צריך לדעת לוותר,
לתת לה לממש,
גם אם זה כואב.

דיברנו הרבה, אבל באיזשהו שלב, הפסקתי לעקוב,
הרגשתי שאני צריך לשנות מסלול.
לפני שעזבתי לאותו טיול אומלל,
היא אותי ביקרה,
היא לקראת מסלול נסיקה.
אחלתי לה בהצלחה, ושארקוד בחתונתה.

שבתי, די מפורק (פיסית),
לא עניתי להזמנה.

ישששששששששששששש
מצאתי את השורות הלבנות שלי,
כן מותק, תתחילי,
כן קחי עוד מהלבן הזה.
צמרמורת, איזו מן תגובה מוזרה,
הגוף שלנו רועד- תני עוד נשיקה.
את יודעת שככל שתשארי- לא תברחי מהלבן שלי.
כן תתרוnמי עוד- תנסי לעוף,
גבוה יותר מותק,
עוד יותר.
וואו איזה צילצולים-
קשורים לי למוח,
זה עושה כל כך טוב.
חייב עוד אחת,
חיי במסלול מהיר,
טיל.
זה טהור ונקי,
נראה יותר טוב מסוכר,
בהיר יותר ממלח.
וואו- נגמר.

רחוק ממקום מוכר.
הכרתי אותה, את אהובת ליבי.
יושבים יחד , רגליים בנהר,
מתכננים תכניות, אשליות.

רק את, ורק אני
חולקים עולם מיוחד.
למה את בוכה?
למה עזבת?
איך נסעת כשליבי מאחור?
כל העולם שלי איתך נשבר.

נכנס לתקופה של בדד,
מרגיש חסר בנשמה,
כותב הרבה ושופך את הכאב.
עד שאצלי הוא מבקר.

המלאך שמלווה אותי,
מחליט אותי לנער.
משקף לי מציאות שונה
ועל כך כולי תודה.

מרגיש איך הכל מתמלא,
מעלה חיוך, רוקד לא רק עם עצמי.
מתבונן אחרת על האפשרות,
יודע, שהייתי חייב את תקופת ההתנקות.

עברה לה תקופה, הבנת שלחזור את צריכה,
מנסה לשקם ,למלא את החסר.
אבל הפעם אני רוצה לעזוב,
הפעם אני לא שבור.

למה את בוכה?
מה חשבת שעשית כשעזבת?
הנשמה שלי מצאה את דרכה,
הבנתי שהחיבור לא היה מציאה.

לפעמים אנחנו מבינים שאנחנו בסרט לא טוב, רק לאחר תקופת התנתקות.

לא מבין אם אני לפני או אחרי,
סניטר אותי מוביל לפרוזדור.
מחדרים ליד יוצאים רופאים,
חלקם ממש עייפים- השעה מאוחרת.
הוא מגיע אליי,
בודק ו"מצייר תרשימים".
סופר צלעות,
אני לא רוצה להסתכל
מתבונן למעלה ,
רואה הרבה מכשירים מתכתיים,
הוא לוחץ לי כדי לבצע בדיקה,
ואני מתעורר בהפתעה.

זה היה כל כך מציאותי,
עד שהבנתי שאני עדיין במיטה.

זה משפיע עליי יותר מידי, פוחד לאבד שליטה.

יום ארוך שכולו הנאה אמיתית,
אמנם היה מוגזם להעיר אותי מוקדם,
אבל למען מטרה זו -אני מוכן.

נסיעה לבילוי משפחתי נעים
כיף לי במחיצת כמה מהנוכחים.

ערב בלתי מתוכנן- אבל מהנה שחבל על הזמן.
שמח שאותך זכיתי להכיר,
בזכותך העשרתי את אוצר המילים.....
לי היה מאוד נעים 😄