אפילו בחושך

יום של ים,
יושבים ערומים עם חברים,
מסביב כמה סוטים- אבל לזה אנחנו רגילים.
היין מאתמול והחריף של היום,
גורמים לי לחזור לעשות שטויות.
אני והיא מתיישבים
שיחות של אנשים מתארים.
של זוגות, זוגים ואפילו של כלבים מיוחמים ( לא יודע איך הגענו לזה, אבל גם זה היה).
רואים את תנועות הגוף ומתמללים מילים,
לא חוסכים בתיאורים.
לא שמתי לב שלנו כולם מקשיבים,
חלקם די מופתעים......
אכן, היו הרבה צחוקים.
שמח שיש לי כאלה חברים!

חוזר ממפגש, מאוד מוצלח.
אנשים שהרבה זמן לא ראיתי- מאוד שמחתי.
יושב לי , במרפסת מוסיף עוד יין לדם,
מסתכל על הקופסא ומחליט בה לגעת- הגיע הזמן.

קורא את מה שהיא כתבה,
ומרגיש צביטה בנשמה.

"מומי, נשמה קטנה שלי, אהבת חיי-
אינני מבינה איך בשתי ידייך, או שיותר נכון הראש החושב,
ההיגיון והראציונאל הרסו ברגע אחד את כל מערכת היחסים הנפלאה"

קורא את כל שלושת הדפים,
ומרגיש, כן מרגיש- את העוצמה שהייתה לנו,
ממשיך לקורא ובטוח בצעד שעשיתי,
אבל ביננו - חסר לי.

"אני לא מעכלת או מבינה את מעשיך,
רק דע לך שאני תמיד שלך,
רוצה אותך כל-כך, לגעת , ללטף, נשק לאהוב
לתת לך את כל מה שביכולתי, ורק להיות איתך לצידי"

לוקח לגימה אחרונה, מכניס למחברת המקודשת ,
חושב על מקומות שאליהם הגעתי, וחוויות שחווה,
ובעצם מה אני מחפש? - את האחת שתיגע לי בנשמה.

יושב משועמם, מחשבות רבות רצות בראש,
מישהו אומר לי –לך, לך תשחק כמו שאתה אוהב.
מתלבש, מתפשט, שוב מתלבש-יאללה הולך.
הודעתי למארגנים שאני בא, ואילו דברים יש להכין.

בודק עם מלכה חברה, אם היא תהיה בסביבה,
לתשובה זו ציפיתי אני בכניסה.
עוטה מסיכה, נכנס, בודק את השטח.
אומר שלום לחברים שמארגנים, ודי מרוצה-
מתחיל לתכנן מהלכים.

מתיישב, ומתבונן במישהו לא מוכר,
שמנסה להשפיט אותה, הא אכזר-
רואים שהוא פה חדש.

עבד מוכר לכיווני מגיע, מוזג לי יין וחוזר נבלע בחשכה.
מתבונן בזוג, מחכה שיפסיקו אותו- בינתיים רואה עד כמה הגבול פרוץ.

קם לחדר אחר, כולו מואר מהנרות שבסביבה,
מתבונן בה היא ממש יפה-
נוגע בה קלות, מרגיש את עורה,
אותה מפשיט בהדרגה, מעביר חגורה.
לשון מלקקת את אוזנה,
לוחש לה את מילת ההסכמה,
ועד כמה רחוק רוצה ללכת איתה.

התמסרות שכזו הרבה זמן לא חוויתי,
לבסוף אותה אחזתי ולאט לאט ניקיתי.
מרגיע אותה , בעצם גם אותי.
היא מתלבשת ואותי מנשקת,
נשיקה שאומרת תודה ושלום.

מתיישב שוב באותו המקום,
מתבונן, המקום מלא עד אפס מקום.
המלכה מגיע ויושבת לצידי,
"צופה בך תמיד, נהנתי לראות כיצד נהגת ברכושי"
ההיא מהחדר מתיישבת על הרצפה,
ומעסה את רגלה של המלכה.

אני ממשיך להסתכל,
אבל המחשבות שבראשי המתמסטל......

נפגש עם חברה וצמוד חדש בפאב בשכונה,
יושבים, מכירים משלימים פערים ובעיקר צוחקים.
הוא מדבר על עיסוקו המיסטי ואותי זה מעניין,
ואז הוא מבקש שאתן לו את יד ימין.
בוהה בו וחושב לעצמי עם להפקירה,
הרי לי ולה יש זוגיות מופלאה.

הוא שיחק לי ביד עם האצבעות, והתחלתי לצחוק
"סבתא עשתה דייסה" טוב אולי גם האלכוהול עבד שעות נוספות.
פתאום הוא התחיל לדבר, ואני קופא במקום.
הוא דיבר על אנשים שאין סיכוי שמכירים,
קרובים שממזמן כבר לא בעולמנו,
וארועים שחוץ ממני ומההורים, לא מוכרים לחברים.

בררתי עם החברה, אם עליי איתו היא דיברה,
מאמין לה לתשובה, עלינו אליי לדירה.
קיבל דף ועט, שאל שמות ותאריכים,
והתחיל לחשב חישובים.

קורא את הדברים, ולא מצליח לשחרר מילים,
הרבה בראש עכשיו היו מהנהנים....

מסתכל על החברה וחושב לעצמי,
אוי ואבוי אם היא נתנה לו את כל המספרים שלה 😄

אל תדברי איתי על העבר,
זה מחזיר אותי לדבר שנגמר.
לא תגרמי לי להתרפק ואולי גם להתפרק,
אני רוצה לחלום על דברים שלי מגיעים-
הרבה יותר טובים.

אל תנסי למשוך בחוטים,
עליי הם כבר לא עובדים.
לא תגרמי לי להתחרט,
לא תגרמי לי להתחרט.

אל תוסיפי במילים,
כי אנחנו במקומות אחרים.
לא תגרמי לי לחזור, למקום בו הייתי כלוא,
לא תגרמי לי לחזור, למקום בו היה לי חסר,
לא תגרמי לי לחזור, למקום בו לא הייתי אני.

אל תנסי ללכת בדרכי,
כי בדרך ייתכן ותאבדי.
לא תגרמי לי רצון עלייך לשמור-
לזכר אותם הימים.
אנחנו ממזמן במקומות אחרים.

טוב אז הכחל נדחה, כבר התארגנתי נפשית לעניין 😒

יומיים שהכאב לי מציק,
מחר, יפתחו, יסדרו ויתפרו.
קצת פוחד מהמאורע,
מאז הודו לא הייתי בהרדמה.

10 דקות והכל יפתר אומרים,
אבל מהזריקה אני חושש,
זריקה בגב אותי מפחידה,
אקח איתי צילום כדי שידעו מה הסיבה.

לא ידעתי כמה חברים לי דואגים,
אני שמח שאותם אנשים אותי מקיפים.

אני מרגישה כמו פרח מאבן- היא אמרה ,
כן זה מה שאני.
נשארת לבד, והרבה צללים עוברים לידי
לפעמים בתוכי, צללים שעוברים הלאה.

כל כך רוצה להרגיש כבר בבית,
דבר לא מתפתח בפנים.

לא הייתי מוכן לשיחה עמוקה , בבריכה-
אבל אני כל כך מבין את נשמתה.

יום שלם של טיול עם חברה מכובדה,
חוזר מאוחר,
כואב ועייף.
למיטה נופל, מתעורר -
משהו בי בוער.

בודק ורואה הודעה, ממנה הקטנה,
מסתבר שהיא אפילו פה ליד.
קובעים בחוץ, בודקים מהם הגבולות,
מתאים – לדירתי עולים.

אותה מלמד, דברים חדשים,
בעיקר שנעים לי עושים
מדגים עליה הכל,
ולפני שהיא מתמכרת להרגשה,
דורש לעצמי בחינה.

שעתיים מקסימות עברו כמו שניות,
נשאר עם טעם של עוד, השפתיים תמיד בוערות.

בצהריים קיבלתי הזמנה לעבודה, אמרה שחברה ממליצה.
מגיע לביתה, וואו- איזה מחזה לי נגלה.
בחורה יפה, אבל הבית- מוזיאון שכולו חוויה.

היא מבקשת להישאר ערומה, מרים גבה- אבל זו בקשתה.
הידיים מחליקות על גופה, ורואה את נתר'ז לכיווני צוחק.
ליד הרגליים בראמה משלב ידיים ואותי בוחן.
ואיך אפשר בלי פסלו של קרישנה שמחלל ובנו מתבנונן.

היא מתהפכת, ועל הסדין רואה מה היא מרגישה,
משיך לעבוד והפעם את גופה ממש בוחן.
רואה פטמות זקורות וריח שנוסף לאווירה,
ריח שגורם לי לתגובה, כמו שטיפת דם מעוררת כריש מתרדמה.

"מומי אתה בטיפול " אני משנן , ומתחיל לשיר את השירים המתנגנים בלב.
נגמר העיסוי, אני אותה מנגב, היא שואלת אם אני רוצה להתחלף,
אותי היא רוצה לעש/סות, אני נבוך קלות.
"תודה אבל לא", אני לא משלב.

מקבל התמורה וחוזר למבצרי,
בדרך דופק סטירה לעצמי.

לפני דקה, ממש בזמן הכתיבה, מקבל ממנה שיחה,
הבחורה מרוצה, וקבעה שהטיפול הבא יהיה לה ולבעלה.....
שמח שעשיתי את ההפרדה 






.