אפילו בחושך

אתמול סיפרת לי עובדה,
שאותי כל כך מטרידה.
איך לעזאזל לא הצלחתי להבחין,
במצוקה שניסית להחצין.

ישבנו והשלמנו תקופות בחיים,
ואז פתאום , החלת בבכי תמרורים.
ציינת שירדת והגעת למקומות שפלים,
ושאת לא יודעת איך מכאן מטפסים.

לא מנסה לשפוט, ואולי מבין, אבל לא יכול איתך להסכים.
שמח שהחלטת כי מכאן צומחים, כי מהמקום שאליו הגעת, לא הרבה שורדים.
חושב על דברים שסיפרת, הסמים וה "בילוייים" בביבים,
ועל היום שהתעוררת בלי לדעת מי וכמה היו בפנים.

נשארנו חבוקים לישון,
ואת בכית המון.
אוחזת ולא מרפה,
כמי שאיבדה את ההרגשה.

חושב אם יכולתי לעזור,
אבל מבין שאת חיית במסתור,
ולא רצית שאף אחד יעזור.

אני לרוב אוהב להשאיר רשימת מטלות,
אבל הפעם אני קיבלתי אחת שכזו.
משהו ממש לא הגיוני,
אולי אפילו די דמיוני.

דברים שאני אוהב מורחקים לזמן ממושך,
ועם הרבה קש , לצערי, עליי להתמודד.
מסתבר שיש עוד כמה הפרעות,
שלפתע צצות.

טוב, נראה לי שאעמוד במשימות,
וכדי לעמוד בהם בהצלחה יתרה אלך קצת ללמוד.
אולי ההפרעה צצה לה בזמן, זמן של ארגונים, והקניית סדרים חדשים.

.

עברו עליי כמה ימים מאוד מבולבלים,
אולי מרוב התרגשות, לקראת דברים חדשים.
את כל השטויות שעשיתי לא אפרט,
אפילו אני מזה צוחק.

אתמול הלכתי לבקר חברה טובה, הגעתתי לדירה הנכונה
אבל טעות חמורה הייתה לי בבחירת הבניין.
מולי עומדת בחורה מפחידה,
לא הבנתי מה קרה לך נשמה.

היום היה לי יום חשוב,
והתקשרתי לשתף קרובה, ובהזדמנות זו לאחל לה חג שמח,
אני מתקשר והמשיבון עונה,
אני מתחיל לספר למשיבון על קורות היום,
לרגע קלטתי מה אני עושה, ונתקפתי בעצבות.
דיברתי אל דודה שלי, שעזבה אותנו לא מזמן.

היום בבריכה ראיתי אותה,
לי היא הייתה חברה טובה,
אבל משהו בהרגשה השתנה.

ניסית לחבור אליי למסלול,
ואולי לדבר איתי על הטיול-
טיול שממנו חזרנו בלי כלום.

אחרי כמה דברי חולין,
המשכתי , חושב על הדברים,
ומבין שבשנה האחרונה ,
בחיי התחוללו הרבה שינויים.

לפני שנה , בתקופה זהה,
עשיתי סדר כהלכה.
אולי ישמע שאני ממש נקניק,
אבל העפתי מהחיים את כל מי שלי הציק.

אנשים קרובים לא כל כך מבינים מה השתנה,
" מומי, מה קרה? לאן נעלמת".
מאנשים בעבודה אני מתרחק,
מצטער לא יכול יותר, חייב לסנן.

ומחזק את הקשרים שלא שימנתי-
הקשרים עם משפתחתי.

אומרים כשפוגשים אנשים חדשים- זו ההזדמנות שלנו,
להציג את עצמנו מחדש, ואולי אחרת- עם תובנות שונות לחיים.

מסתכל אחרת על החיים, אולי זה מה שקורה כשקרובים לאבד אותם,
ומבין שאת החיים אני מנתב במסלול אחר.

במסלול זה אני מכיר חברים חדשים ויקרים.
הם לא יודעים, אבל הם משאירים לי הרבה בחיים.
אני מרגיש איתם כל כך טוב, למרות שלכולנו ניקים כפולים.

מהמבט בעינייך אני מצליח לראות כיצד את רואה אותי,
מרגיש מרחוק את פעימות ליבך.
יודע שאת אוהבת את מה שאת רואה.

אני מרשה לעצמי להשתחרר- החזיקי אותי!
את היא זו שאני צריך.
כורך את אהבתך סביבי.
את כל כך מתרגשת.....גם אני.

אני אקח אותך ויחד נסלול את הדרך,
הדרך שבה אף אחד מאיתנו כנראה לא דרך.

היום הוזמנתי לעבודה,
שבדרך כלל היא מאוד מהנה.
הצד השני שלי מתגלה,
בו אני עושה ההפך- ומרגיע את המטופלים,
וברור שגם אותי.

הפעם הוזמנתי ואולי לא במקרה,
אל זוג שכנראה את דבריי רואה- מאוד מקווה שכן.

התחלתי במשימה והיתה אווירה מקסימה,
באיזהו שלב דברים התגלגלו שלא לרוחי.

אני מבהיר הכל מלכתחילה ובדרך כלל אין בעיות,
לא מוכן לשלב את מה שרצית ואולי אתה גם.

כשראיתי מה נעשה,
החלטתי שאני אפילו לא מנסה להמשיך-
יש גבול לחוצפה.
יש לך מזל שאצלי וריד לא התפוצץ-
כי אז משהו על פרצופך היה מתנפץ,
וביננו-לא נראה לי שמישהו היה מתרגש מזה.

תעשו לי טובה גדולה ותפסיקו להתנצל,
אני בז לאנשים שכמותכם.

אם זו לא הייתה עבודה ששכרה בצידה,
והיית אטרקטיבית ונעימת מראה,
אולי הייתי מצטרף לחגיגה,
אפילו שהכונפה שלך בסביבה....
עכשיו רק המחשבה עושה לי בחילה !


שלא תבינו לא נכון- אני מאוד רגוע

שומע על אנשים שמאמינים שמענייני השליטה הם פורשים,
וחושב לעצמי – על מה בעצם הם מדברים?
גם אני עשיתי הפסקה , ותקופה ארוכה נרתעתי מהמשימה.

מהקיץ האחרון עליתי שוב במינונים,
ומהמפגש אתמול- חזרתי בעננים.
משחזר בראש את כל מה שהיה - כמשקיף מהצד,
ומתחיל לחשוב על כאלו שמהמראה היו עושים ביד.

שוחה לי בבריכה, ושקוע במחשבה,
האם באמת יש דבר כזה "פרישה" ?

לעיתים רחוקות הדברים של ההורים גורמים לי לחשוב על החיים.
הם מכירים את העולם שבו אני חי,
שותפים לדברים.

אני אמנם פטפטן ומשתף הרבה,
אבל זה ברור לכולם שלכל התאומים
יש כמה חדרים אפלים וסודיים.

אתמול אימא אמרה משפט,
שמלווה אותי כבר יותר מדקה ( מה שקורה בדר"כ),
"די מומי כמה מבחנים אתה עושה לאנשים,
מתי תבין שאתה בוחן רק את עצמך?!"

וואלה היא צודקת....!

היום ציינת בפני עובדה,
שאני נוף אחר כאן, וגם בשליטה.
פחדת מהעובדה שהמפגשים הראשונים היו בעלטה,
ולך לא הייתה אפשרות להתבונן בי אפילו בקטנה.

אמרת לי שזו הייתה הפעם הראשונה,
שבה את מחורמנת מהראש ולא מהוייזואליות.
"הצלחת בלי שום קשיחות להניע אותי ולהביא אותי לסף התעניינות בך-
מנטאלית אני כבר מרגישה מסוקרנת רוצה".

שדיברת על הפחד מהאדון, ציינתי עובדה-
שאני לא רוצה שפחד יהיה מעורב אלא רק הערצה !
אדון שמשתית את יחסיו עם השפחה על הפחדה,
הוא עצמו עבד להרגשה.

"אולי תשנה לי סדרי עולם.....ולא אפחד מהאדון?"
אין צורך לפחד.......

אני חושב שאת כבר ראוייה לראות את האדון.

אני פוגש בך כל יום,
לא הסתרת ממני מאום.
חשבת שאת חברה, ושיתפת בלי הכרה-
ומאותו רגע הבנתי שאת צרה צרורה.

את חושבת שאנשים טיפשים,
אבל במוחנו יש עוד כמה גלגלים,
שלםעמים מסתובבים סיבובים נוספים.

מצטער חמודה אני לא שותף לדעה,
שכדי להתקדם רצוי ואפשר להתקדם על גוויה.
מאז עליי את כועסת-
ולרגע לא הבנתי למה עליי צועקת?

ירד האסימן הפעם ממש מהר,
והחלטתי שיאללה- נותנים למצב להתדרדר.
את עשית טעות מרה,
כדי לזכות ממני לתגובה בונה-
צריכים להיות בשליטה.

את כנראה אותי לא כל כך מכירה,
כי אחרי התגובה כמעט נעצרה לך הנשימה.
את עשית טעות ואמרת מילה,
שאותי מוציאה מהשלווה.

אני יודע שאני קיצוני,
אבל זה אני - לטוב ולרעתי,
מכיר בעובדה.

ממחר כשניפגש בעבודה,
את תדעי שפיך צריך להיות בדממה.
היום ממני את פוחדת,
ןביננו-את צודקת.