אפילו בחושך

משהו בחיים מתנהל אצלי לא כשורה,
כי הינה שוב אני בדיוק עם אותה הבעיה.
רוצה לצעוד עוד צעד קדימה-
אבל שוב מוצא תרוץ לבלום, וללכת אחורה.

אתמול שוב קבענו לשחק,
אבל מבלי להרגיש שכבנו ועשינו רק אהבה.
התמכרות למגע, הרבה מגע,
וכן גם הייתה נשיקה ועוד נשיקה ועוד נשיקה.
מצאנו את עצמנו מחובקים ארוכות
ויושנים –כפיות.

דברים שאמרת לי מאוד מחמיאים,
אבל אני מרגיש שהם לא נכונים.
נכון הייתה לנו חוויה מדהימה-
הרבה זמן לא הרגשתי כל כך בנשמה.

הכל מתפתח יותר מידי מהר,
אולי אחרים לא נלחצים,
אבל אני רוצה לבחון דברים.

את אמרת שאת אוהבת- " מלך שלי אני בך מאוהבת"
כל כך מחמיא , אבל מתחיל לחשוב על האמת.

אוהבת את מה? את ההרגשה שהגעת אליה?
או אותי?
לא רציתי לשאול את השאלה, כי התשובה לי ברורה-
את אותי לא מכירה עדיין, את באשליה של התלהבות חדשה.

הגעתי לביתה, ומייד חוטף סטירה-
לא מבין לעזאזל מה קרה?
"רוצה שתבין טוב טוב את מעמדך"
כוס על האמא שלה- מאיפה זה בא?

התבוננתי מופתע בכלבה,
וחושב על התגובה.
"רד על ארבע בפקודה"
מה???????? רגע רגע מה פה קרה?

בדרך כלל לא נשאר כשהמצב מתהפך,
אבל בגלל הכרותי איתה החלטתי לשתף פעולה.
יורד על ארבע, קולט חיוך,
ובתוכי נשמע גיחוך.

היא רוכנת לעברי, מנסה לקשור את גרוני,
וממש בהפתעה, את רגלה אני מושך- ובום נפילה.
לרגע נבהלתי מקול הפגיעה ברצפה,
אבל ראיתי- הכל כשורה.

עם הרצועה את רגליה קשרתי,
ובכיסוי שהיה בסביבה, את ידיה שילבתי.
מתיישב על בטנה,
ודופק לה סטירה הגונה בחזרה.

"לא חושבת שהתבלבלת קצת ?"
"מצטערת אדון" היא נאנחה.

לא רציתי להמשיך בפעולה הרגילה,
נעמדתי מעליה, מאפשר לשגי יציאה-
ומשתמש בה כאסלה.
עוזב אותה מתבוססת בנוזליי,
וחוזר לארמוני.

קם לעבודה ומקבל הודעה:
"מצטערת על הסטירה החזקה, אבל נהנתי מכל טיפה"

בפורומים לא אוהב להגיב לדיונים שברומו של עולם,
קורא תגובות ומשתהה- עד כמה אדם יכול להיות מטומטם.
אדם מוערך אמר לי לא מזמן, שטוב שאני לא מתערה בביצה,
ולא כל כך הבנתי למה הכוונה.

מיום ליום אני מבין יותר ויותר,
למה התכוון המשורר.
וחייב לציין שעם כל הביקורת הגואה,
יש לי בלב פינה חמה-
להרבה אנשים שנמצאים פה בסביבה,
ויודעים מהי מהות השליטה-
קודם כל שליטה בעצמך.

ולכל מי שרק מתלונן, שינסה להבין מה הוא/היא באמת מחפש,
כי כולנו יכולים למצוא את מה שרוצים-
השאלה היא אם אנחנו על השאלה הזו לענות יודעים?

יש לי חבר ונילי שתמיד עם בחורה שונה,
אבל לרוב הקשר שלהם הוא זוועה.
הודה ואמר משפט חכם- אני מחפש בזבל ומוצא זבל.

כמו בכל סביבה, גם פה יש גבולות שונים לטריטוריה,
ולאלו שבוחרים להתעסק בזבל- מה מוצאים?

אתמול הוזמנתי לטיפול , מתנה של חברה.
פרשתי המיטה, מוזיקה שקטה, ואני בעבודה.
לא מדבר במהלך העבודה,
אבל ראיתי שמעינו יורדת דמעה.

עברה שעה ואני מקפל הכל,
הוא מציע לי קפה, ומתחילה שיחה.
מקשיב לסיפורו, סיפורו של עבד מושפל.

מספר ומנגב עוד דמעה,
ואומר שהיה זקוק כל כך למגע.
רגיל שבגופו מתעללים,
אך שלנשמתו אף פעם לא מתייחסים.

משתף אותי בדברים פרטיים,
ובמוחי עולה תמונה די משונה.
לפעמים אני רוצה לתפוס שולטים או שולטות שכאלו ולהכניס להם מכות.


חושב הרבה על דברים שנאמרו,
חושב על העבד או השפחה,
ועל כך שכולנו כמהים יותר מכל לאהבה

נכנסתי , הדלת הושארה פתוחה, ולפניי נגלתה התפאורה.
לא שערתי לעצמי שכך תהיה ההשקעה, מודה חשתי בתוכי צביטה.

שביל של נרות על הרצפה-כשבסופו את ניצבת מכוסה.
עוטה בגד לבן שקוף- מכניס יד ומתחיל ללטף לך את הגוף.

את אומרת לי בלחש שהתגעגעת להרגשה, מקשיב ולא מודה- אני מבין אותה.
התחלנו במשחק , הורדתי את כיסוי גופה, ובאצבעותיי חרשתי כל פיסה ורודה בגופה.
מתבונן בה, ורואה שהיא מתענגת מהתחושה.

אוחז בשיפולי בטנה, מלקק את עורפה, ומרשה לעצמי להוסיף מידי פעם נשיכה קלה- או חזקה.

אני רוצה להכניס אותה לעלטה, והיא מתחננת- רוצה לראות אותך.
לא עכשיו- יותר מאוחר.
מסובב אותה אליי ומרשה לה להסיר את בגדיי.
מקפלת את בגדיי ומנסה להיות מדויקת- משקיף מלמעלה ומנסה להבין על מה היא חושבת.
ניצב ערום, והיא ישובה מחכה להנחיה, אבל אני בדממה, היא מבינה שהיא בבחינה,
בוחן מה יהיה הצעד הבא.
היא מלקקת כמו שעשתה, וכל פעולה מהירה- מגיעה אותה התגובה המוכרת והכואבת.
היא לא ראתה, אבל התמכרתי הערב להרגשה, היית נפלאה.

התיישבתי מולה, מסיר את הכיסוי מעיניה.
מתבוננים עמוק , כאילו ובוחנים את הנשמה שמעבר.
ופתאום אוחזים גוף בגוף ומתנשקים בטרוף.
מרגע זה עושים הפסקה ומתנים רק אהבה.

במיטה נשכבנו עטופים, מתבוננים, כל כך שלווים.
הרגשה נפלאה זרמה בי, כשהרגשתי את ליבך הולם ודופק צמוד לגופי.
הסתובבת והבלחת לאוויר את המילה, שאצלי לחצה על מתג נורא.
לא יודע איך להגיב, הרי ברור לי שאת לא יודעת מה עשית.

בוקר, יושב וחושב המון,
על מה שהיה ולא יוצא לי מהזכרון.

החלטתי אותך למשוך עד הפעם הבאה ,
ובמשך הימים עמדת בהצלחה במשימה.
כל כך הרבה הנחיות והוראות,
ולכל היו לך קבלות.

היום בערב שוב אגיע לזירה,
ועל המועד תקבלי הודעה.
מצפה שהכל יהיו במקומו,
את יודעת מה יקרה אם לא.

לגבי בקשתך היחידה- התשובה היא לא,
גם היום תהיי בעלטה,
ואם את עוד חוששת-אז מה?

ניפגש

מגיע לביתך, הכל דממה,
נרות דולקים בכל פינה.
אני פוסע לכיוון הזירה,
וקול צעדיי נשמע בדירה.

נכנס לחדר, את יושבת מביטה לקיר,
קושר את עינייך, ואת גופך בוחן.
את מציינת את העובדה שאת פוחדת,
ואז אני מזכיר לך את עובדת סיסמת ההפסקה.

בודק את הגבולות ואת סף הכאב,
ושוב את מציינת את פחדך.
מסרב לתת לך לראות במי מדובר,
אבל מאפשר לך אותי למשש.

מתחננת להסיר את בגדיי מעליי,
מאפשר לך ללקק את כל אצבעותיי.
מלקקת את גופי במידה,
וכשאת ממהרת-מגיעה מיד ההצלפה.

על גופך משחק בקרח ושעווה,
ובין גניחה לצעקה מבחין בהנאה.


את בוכה-ומסבירה לי שזו מהנאה,
שחרור המתח והחרדה, שהתחילה עוד בשיחה.
פחד משולט אכזר.
מחליט פה להפסיק, ולא לתת לך לגרום לי להגיע לפורקן,
כי משום מה, אני רוצה אותך ליותר זמן.

עוטה עליי את בגדיי ואוחז בנעליי,
יוצא מהזירה, ועובר לקפה עם השכנה.

מקבל עכשיו הודעה :
" אחרי הרבה זמן הבנתי שעזבת, והרשתי לעצמי להוריד את כיסויי העיניים,
מבינה שלא הייתי טובה, רוצה להשתפר עבורך
היה לי נפלא ....."

חיוך עולה על פניי, וזו שאיתי לא מבינה מה קרה.

בחגים, יש אירועים משפחתיים-
שזורקים אותי אחורה בכמה שנים.
התקליט שוב מסתובב-
מגיעים לנקודה שבה זה מאוד כואב.

חיים בלופ חוזר,
ולרוב האגו מדבר.

מתבונן בפנים-
ורואה תווים מאוד מוכרים.
שומע את הקולות,
ומבפנים בא לי לבכות.

בורח מהזירה, לאחר קטטה,
ויוצא איתם מן ניסיון להרגעה .

חושב ומשחזר מה היה,
ויודע במי האשמה,
אבל כנראה שלא לי ולא לאחרים יש השפעה.
מבין שמתחילה מסכת קשה.

היום נזרקתי למקום שאותו אני רוצה לזרוק,
ומאוד קשה לי לישון בלי לקבל את אותו החיבוק.

יושב עם החלק השני של המשפחה,
ויודע בדיוק על מה הולכת להיות השיחה.
החתונה הקרבה ועל זו שלנו מציקה.

חשבתי לברוח מהר, אבל הם היו מאוד מצחיקים,
בדרך כלל אני בורח מרכלנים,
אבל אתמול אלו היו הרבה צחוקים.
גיליתי עובדה מרעישה, שסבתא שלי-
כל עוד שהיא מדברת יכולה להסביר מהי מציצה.
מסתכל על אימא היא מאוד נבוכה,
וכשהצטרפתי לשיחה אותי היא סילקה.
תחרות של בדיחות כחולות,
ואלה יש לי דודות ממש חרמניות.

עזבתי למסיבה עם כמה חברים,
והעירו לי מס' פעמים.
"למה אתה כזה רציני"- אני ?!
מישהי לידי התיישבה,
ועליי הסתכלה.
התקרבה ושאלה:
"למה אתה משדר אל תתקרבו?"
חושב איך להגיב , ופשוט שואל " אז למה התקרבת?"
כנראה לה נמאס, ופשוט עזבה,
ואני נשארתי עם השאלה
"זה באמת מה שאתה משדר לסביבה?"

חוזר ממפגש משפחתי במאה שערים,
שבו תמיד אנחנו חוזרים להיות ילדים.
מסתכל על כל הילדים החדשים, ומוזר לי,
אני זוכר כיצד באותם מקומות היינו משתוללים.

מסתכל על המבוגרים, ורואה את כל הסימנים,
וואלה, הזמנים משתנים.
לא יכול לשייך ילד להורה,
אנחנו כבר הרבה.

מוצא את עצמי מקשיב לבן דודי הרב,
ומבין שאולי בכל זאת, יש משהו בדבריו.
בדרך כלל כשמתחילים דיבורי ההלכה, אני נמצא בחוסר הקשבה,
אבל היום חלחלה לאוזני עובדה מרעישה.

"משביעו-מרעיבו,
מרעיבו-משביעו"

וברור שלא יכולתי להתחמק מהשאלה " נו מומי מתי נרקוד איתך"
מבין את הרמז ומחייך, " בואי לדאנג'או נארגן מסיבה"

בדרך חזרה אני מקבל הדרכה וייעוץ מאחי,
"עזוב שטויות מומי, מספיק עם הסטיות "
מקשיב ולא נגרר לויכוח הנצחי,
אבל בתגובה כל הדרך סיפרתי לו חוויות על כל הסטיות האפשריות,
ועל דברים שכדאי לו להתחיל לנסות.