You'd kill yourself for recognition

כל מי שמכיר אותי יודע שאני מכורה לאבודים. נו, מה לעשות. אני מאלה שקוראים את כל התאוריות, זוכרים סצנות ודיאלוגים, מציצים לכל הסניק פיקס לפני פרקים ולפעמים לראות איתי פרק יכול להיות די מעצבן כי אני מצליחה לדעת מה יהיה רק מתוך ההיכרות העמוקה עם הדמויות, הפרקים והתיאוריות. מכורה, אמרתי?

אניוויס, לאסי היפה שלי התקשר הבוקר להעיר אותי ושלף אותי החוצה מתוך חלום מיני מתוק-מתוק שהייתי שרויה בו. אז כן, מודה ומתוודה, זה היה עם בנג'מן ליונס, בן בשבילכם. בן? כן, בן. בן???? WTF?! אז עשיתי סקס עם בן והיה מעולה. היה לו ריח מתקתק והוא התנשק בדיוק כמו שאני אוהבת. דווקא הייתי מצפה מעצמי לעשות לבן הבליעל הזה (משחק מילים, כזה... יופי, עע) סשן אימתני ולקרוע אותו על כל הדברים הרעים שהוא עושה ועשה. לכל הפחות, הייתי מנצלת את שירותיו הלשוניים... 😄 אבל לא. עשינו סקס מהסוג שהייתי מכנה - חם ומתוק...

מה יהיה איתי? אבודה, אבל לגמרי. בהחלט.

עע

הן כנועות, הנשים במשפחתי, כולן, ואני לא מדברת על המיטה, אני מדברת על החיים. כנועות, קטנות, מגינות גם כשלא צריך, אלופות בהסתרה, מתפעלות הבית והילדים, המנוע הקטן מאחורי מגה הארגון של חייהן – המשפחה. שפחות של המבט הגברי, שפחות של הדימוי העצמי המצומם. תמיד הרגשתי שאני שונה, בודדה, חריגה. אני זוכרת שגיליתי בכיתה ה' את המילה פמיניזם במילון שהיה בסוף יומני התלמיד הקטנים האלו, בדפים הפסטליים, ורודים/צהובים/ירקרקים. הערך פמיניזם היה כתוב בדפים הירוקים, אגב. אני זוכרת את הרגע ואת ההתרגשות שאחזה בי, זוכרת בדיוק באיזה מיקום ישבתי בכיתה ופני אל החלון. "שיוויון לנשים"... ועוד יש תנועה כזאת... כבר בארוחת שישי אני בשביתה שלא נשמע כדוגמתה – אם הבנים לא קמים לעזור בהגשה ופינוי, אני לא קמה. וככה הפכתי להיות היחידה במשפחה (הפקניג מורחבת-מורחבת שלי) שלא קמה לעזור, להגיש. שנים ארוכות מאוד בלבלתי בין חופש ושיוויון לבין חופש ושיוויון לכאורה. הפכתי להיות מלחמתית גם כשלא צריך, קוצנית ודקירה. מצד אחד רוצה להיות חופשיה, מצד אחד כבולה למבט שחונכתי עליו, זה שמשכנע אותי שהכי כיף וקל זה להיות קטנה, זה שאוטומט ולעד ינהל כשלא אביט, את ההצגה.

זכוכית מגדלת בידי תמיד, מפרידה ביני לבין המשפחה שלי. תמיד בוחנת, תמיד מטיפה, מרגישה שנועדתי לשנות, אבל כל הזמן מאבדת מולם את הרכות. קבלו את הסברס במחיאות כפיים סוערות. אני מסתכלת על כל הנשים, שואלת מה היה בדורות אחורה, אך אל לי להסתכל רחוק, התשובה היא נוכחת ונראה שהיה רק יותר גרוע. אני מחפשת ניצנים בדור הבא, מזהה כמה שגדלות עם ספר ביד אחת, מקלדת בשנייה ופה גדול. עטלפיות לילה, הקוסמות הדיגיטליות הבאות שלי. יום אחד תהיינה גם הקוסמות שלי, מעשה בטני, אינשללה.
++++
נזכרתי היום באלבום שאני מחביאה במדף למעלה. הוא כלכך גבוה שאפחד לא שם לב אליו. רואים שם את הפרינססה הקטנה מגיחה מכל עבר. הילדה שנולדה מבוגרת, בלבוש מבוגר לגילה, אישה קטנה. השתלטנית של המשפחה. ילדה שיעודה להיות נשואה, להתרבות, לציית. ילדה שמנקה את הבית כמו טורנדו מצחצח (אז מה אם אני לא משתמשת בזה היום:] ) ילדה ששונאת את עצמה ואת העולם, מחפשת מפלט. קורבן של המבט הגברי מונצח לנצח, עט על הצופה מכל תמונה, מאיים לבלוע את התום המתחבא והנעורים המוצנעים. ולא ששמו לי גבולות, נתנו לי את כל החופשבעולם, או שבעצם הכרחתי אותם לתת לי לבחור. בכל מקרה, הייתה תמיד רק דרך אחת ללכת בה – הדרך שלי. היה בא-רור שלעצור אותי אי אפשר. והנה תמונה חריגה, יומלדת חמש עשרה – המתנה שבקשתי מהחבר שלי ניתנה לי ברצון ושמחה: הפעם הראשונה.

תפילות האופן ססמי הגיעו לאוזן למעלה רק בצבא ונפער הפתח הראשון – תל אביב. קריה. סקס ספונטני של בליינד דייט בקולנוע גת והצי'פס השןןה של ניו יורק-ניו יורק בשחיתויות משמרות הלילה. זיונים בלשכות של המפקדים הבכירים ביותר (בחיי לא חשבתי אז על אופצית המצלמות. אבל לכו תדעו. היה כיף). חייבת לטעום מהכל, חייבת חייבת. ואז טיול וזיונים ואורגיות וסמים-סמים-סמים. מה, מה, מה עם הדילר. תנו לשמש יד. טוטאל תל אביב, עיר הקור. חייבת לטעום מהכל, חייבת חייבת. ניכור, כניעה טוטאלית, סאבית בגוף ובהוויה, לא ישברו אותי, מסתבובבת במסדרונות הייטק עם חבורות מתחת לבגדים. חייבת לטעום מהכל, חייבת חייבת. אתם מכירים אותה, כבר פגשתם יותר מפעם אחת את מפלצת עדלאידעה שלי.

ואז זה קרה. דרך ללא מוצא. חייבת לבחור את חיי עכשיו, חייבת חייבת. בחרתי ובגדול. חשבתי שאני יודעת מי אני ומה אני רוצה.

חמש שנים קדימה, מתחלפת גאה. ילדה מתמיד, גותית בהתהוות תמידית, מרקר ורוד. קוסמת דיגטלית. נשית ויודעת אהבת אמת. אני מנווטת את חיי בדיוק לאן שאני רוצה והייתי אומרת שהולך בכלל לא רע. באמת? אני באמת יודעת מי אני ומה אני רוצה?
++++
כל פעם אני מבטיחה שזו הפעם האחרונה, שיותר זה לא יקרה. מפרידה את החיים. הרי התחייבתי לעצמי לא לתת לעבודה להשתלט לי על החיים יותר. והנה זה קרה, ואני בקריסה, עובדת ללא הפסקה. מכורה להתקדמות, לרשימות_משימות, לתנועה. לא רואה אפחד שבועות, שום דבר לא יכול לעצור אותי, טירוף בימים, לילות עם הפסקות שינה. חיייבת להיות טוטאלית, חייבת חייבת. זה צונאמי, חוזר כל שנות הפרליאנס כמו הדפוס הכי ברור ביקום, ד.נ.א, פאטרן של התמכרות.

ואז, זה פוגע במשהו מאוד יקר לי ואני בדרך ללא מוצא. הפעם זה החריב אפשרות ליצירה. התקף חרדה. לא מצליחה להרדם, העיניים שורפות. היפר של יומיים. שוכבת על הספה בגינה, מחכה לשלווה שתבוא לשטוף אותי. לא יכולה להרגע, לא יכולה לשחרר, חייבת לרוץ קדימה.

חייבת חייבת. סאבית של הריצה. איפה המשוכה הבאה?!~

מתבקש.
השיר הזה מלווה אותי כבר כמה שנים ואפילו קוראים על שמו ליצירה שלי.

zphUt_tp898

והמהממת של 10 דקות עם הסולואים המופלאים.

Hello cowgirl in the sand
Is this place
at your command
Can I stay here
for a while
Can I see your
sweet sweet smile
Old enough now
to change your name
When so many love you
is it the same?
It's the woman in you
that makes you want
to play this game.

Hello ruby in the dust
Has your band
begun to rust
After all
the sin we've had
I was hopin' that
we'd turn back
Old enough now
to change your name
When so many love you
is it the same
It's the woman in you
that makes you want
to play this game.

Hello woman of my dreams
This is not
the way it seems
Purple words
on a grey background
To be a woman
and to be turned down
Old enough now
to change your name
When so many love you
is it the same
It's the woman in you
that makes you want
to play this game.



עע

בתיכון הוא המציא לי אותו
אבל רק בלילה שבו הפכנו לזוג
הבנתי את משמעותו
כי הוא היה שמי בתוספת 'יה' ואישתי.
מי ידע אז כי זו בכלל נבואה.

והנה חלפו כל השנים,
אשתך אני, כל כך אשתך
ולכן
בפעם השנייה בחיי
אני משנה את שמי.
שינוי רשמי רודף שינוי מהותי.

הצבתי דד ליין להפיכה הרשמית-
לעשות את זה עד לפני שאהפוך לאמא.
זה אמנם לא כזה קרוב אבל גם לא כזה רחוק.

בהחלט סיומה של תקופה
שקיעה,
אחת לפי הזריחה החדשה.
יפה הוא אמר וריגש:
"אני לא בבסדמ
יש בדסמ בי".

עע אני גם נשארת
וכך אוהבת שאתם קוראים לי,
מדגדגים את האלטר אגו.
חופש, תנועה, פריחה,
מטה קסמים
חיה באינטרנט
פיה של הפתעות
עם עם כנפיים קטנות ושרביט
שמלה מתנפנפת.
אני צריכה רק לרצות
והכל שלי,
אלוהים קטנה.

[ותודה לגורון על ההשראה
]

עע?!

אוח, כמה שאני אוהבת אותו.
פשוט אין לזה סוף.



איתך אני אהבה, טהור שלי.
שנה מדהימה.



עע

לראשונה בחיי קינאתי לגבר שלי.

קנאה היא דבר אפל ודחוס, ערפילי, צונאמי. היא מתחילה בקצות האצבעות של כפות הרגליים ומקיאה עצמה החוצה דרך הפה, סוחפת איתה מילים רעות ומסיטות. הרגשתי איך היא השתלטה עליי הבוקר, זעם פרץ ממני עליי ועליה. אז אמרתי לו שיתקרב, החזקתי לו חזק את הזין והביצים האהובים שלי דרך מכנסי הויניל השחורים וביקשתי שיזכור מיהו ולאן ישוב. מי אשתך, שאלתי אותו רטורית. הוא הבטיח לחזור אליי על ארבע לעת ערב.

במשך היום מצאתי עצמי מדפדפת לא אחת בגלריית הטלפון, נוצרת רסיסי מראו המענג מהבוקר. הוא כל מה שתמיד פינטזתי, הוא חלום שהתגשם במלאו הדרו. הוא המראה, הריח, הוא דברי הטעם הנאמרים חרש-ביבבה, הוא הסם והמנה. אחר הצהריים גופי כבר איים להתפקע מן הגעגוע, ליבי כבד מנשוא. פתחתי את גלריית הסשנים שלנו במחשב ונזכרתי במבט האחר, זה שרק אני מכירה, מבט הסשנים הכנוע-מתגרה, מבט הסאב-דום שלו, של הקטן שלי, המלך שלי, האחד והיחיד שלי. שלי. שלי.

על שתיים הוא שב, ללא עור וניטים, ללא אודם שחור בשפתיים. כמהתי לראותו שוב עם הברק איתו עזב בבוקר, התגעגעתי לרגש הכיווץ החדש והמוזר. שמחתי שהוא חזר אליי, אך הרגשתי רחוקה. רציתי לקנא, רציתי שיחשוף את המבט הזה, המתריס, המבט של הגבר שהוא רק שלי. אך זה נעלם כלא היה. סבבנו סחור-סחור, כל הערב, מחוללים את ריקוד החיזור ממרחקים. הנגיעה עודנה ממתינה.

אני לא מכירה את עצמי כזאת, אבל זה מציף אותי.

כל כך הרבה יש לי אותך וממך, טעם צוף וגן עדן, אך אין לי די.




עע

"We're only afraid if we pull back the blinds too far
The lights behind that we free will blind other stars
But the truth doesn't blind it helps to see far
so get ready to be
Who you are"

Nikka Costa - Like A Feather
http://www.youtube.com/watch?v=BiI_caFfquA

כל כך הרבה שנים עברו מאז שקניתי את הדיסק הזה, והוא עדיין עושה לי את זה (ברובו), שלא לדבר על הקליפ המדהים.

ניקה קוסטה, אגב, זאת הילדה הזאת ששרה באייטיז את O3lS-69XAgk

עע

עפה ברחבי העיר
אופניים תחליף כנפיים
ליום כזה
יפה,
חמים, מזמין אותי להיות חופשיה

טוחנת איזבו וניל יאנג באוזניות
דרך הצעצוע החדש
מתה לשיר בקולי קולות
בוחנת איך אני כשההתרגשות מופנמת
מתענגת מהאיפוק
סודות שהם רק לעצמי

הורוד עושה את שלו,
אין ספק
אני מרקר מהלך בעיר
צומת לב זה כיף
אבל רק אם טוב לי
.

וטוב לי, טוב לי, אייי איי איי - פרסקי הטיף לי בתיכון

+++
שנים של פסיכותרפיסטים/סדנאות/מטפלים/קואוצי'נג
בנו אצלי שפה
קשה להתחיל איתי שיחה בשפה לא מאומנת או התבוננות לא עמוקה
ושהיא תעניין אותי.
סורי.
זה מרגיש כאילו חסר עומק.
אז בזבזתי יום על כנס קואוצ'ינג בגרוש
כנראה שלא סתם פספסתי חלק מהמושבים
אז מה?

+++
אני, אני זו ההיא שכל כך טוב לה.
כן, זו אני.
אני.
אלה הם חיי.
את שומעת, עע?! זאת את
זאת את
מגיע לך
זה לא היה קל.

לא, לא מסנוורת.
בבית.


++
ורוד.

+++++++++++++++++++++++++++
וזה מוקדש לך, נסיכת המזרח האהובה שלי
…We can flow
Your party really high
Well, the fun makers
The fun makers
Are in town.
There’s no empty face
We cannot fill with smile
Fun making is what we do
Pills or wine
You don’t need them now
Well, the fun makers
The fun makers
Are goanna make fun
Come on.

++
עע

בשרי ורוחי מרגישים אלייך כל הזמן
מרגישים אותך כל הזמן
מלאה בך
שלמה ושקטה
מעולם לא הייתי באמת שקטה לפני שהגעת
איתך אני יחידה אוטונומית
באיחוד ממלכות תמידי
סיפוח טריטוריות הדדי
אני יותר אני איתך
מה בכלל היה קודם?
איתך אני אהבה.

שדה הקרב שלנו זרוע פרחים בקניו
איזור המריבה הוא מגרש משחקים ירוק עד
אני מסתובבת בו עירומה עם פרחים בשיערי
לעולם חשופה ולא מוגנת
חופשיה, מרחפת עד כדי הזויה ומטופשת
לא מוכנה אליי קרב,
לא מקננת בונקרים לרחש מעופה של רקטה
(מתבלבלת יותר כי אתה אפילו לא חש שירית)
אוטמת את אוזני למשמע הסירנה המיבבת
צורחת כדי לשמוע רק את תוכי
הירוק הופך אדום
אני רצה במלוא כוחי לארגז החול
תופסת עמדה בזירה
אורבת לך. מוחקת את האודם
פושטת ועוטה צורה
קומתי מעצימה ברגע מכעס
העלבון הוא ברזל מלובן לגאוותי ולשקט
לשקט שהוא אתה ואני
והכל מתמוטט
דבר ממני לא נותר
הפחד משתלט והכאב מרסק
אני צונחת ומתנפצת
לכמה רגעים ארוכים
רק כדי להבנות שוב מחדש
חזקה יותר.

אוספת את עצמי עכשיו
כותבת שבבים פזורים
הדמעות שוטפות אותי
הפחד גואה והכאב שורף
ואתה בכלל לא כאן
בטוחה שאתה אפילו לא מבין מה קרה
יודעת שעוד רגע זה יגמר
אבל עוד לא
שוהה בקושי
רועדת
רוצה לחזור לישון
כמהה שתחבק אותי

בוא הביתה לעשות איתי שלום
איתך אני אהבה
אסוף אותי
התבוננן בי במבט הילד המשתומם:
"יפה שלי, מה בכלל קרה".
תזכיר לי שאני שלך
שלח את המפלצת לישון
השב אותי למציאות הורודה שלנו
הרווה אותי במיימי השלווה.
עשה בי שלום. עשה בי שלום. איתך אני אהבה.

פוסט ראשון מהנייד.
אם הראוטר ברוגז עם הנייד , זה לא בהכרח אומר שהוא ברוגז עם המגה פון. פרידיי איים אין לאב.