פוסעת בעקבות האהבה

קמתי בבוקר.

נשמע לכם פשוט, אה?

ובכן. זה לא היה פשוט כלל. אמש, בשלב מסויים, התחלתי לספור נשימות.

כל אחת הכאיבה לי כאילו שבסיומה, אני אשאר עם תינוק צווח על הידיים.

התזוזות היו מדודות, עד רמה של תזמון הפיפי, עם המקלחת וכד'.

ובכ"ז,לאחר הפגזה בליסטית של כדורים נגד כאבים, קמתי בבוקר.

קצת פחות כואבת, קצת פחות תפוסה, קצת יותר פנויה לנתח את הסיבה לכאבים.

בחינה קלה של הימים האחרונים, העלתה את הממצא הברור מאליו,

הגוף כואב, בגלל הרגל המחורבת. הפרק שחוק וזז רע, הגוף לא מאוזן,

ההליכה עצמה, הלחץ על המפרק והתנועה הרפטטיבית, המשקל הנישא על הרגליים

וחוסר האיזון בין שני צידי הגוף , הם שגרמו לקריסה שלי.

עכשיו, היה צריך להתמודד עם הקשיים של מערכות גדולות, לשנות את אורחותיהן.

אחרי לחץ פיסי מתון פחות או יותר, אני מלווה על ידי אחד המדריכים לחדר כושר

ומקבלת אישור לבצע פעילות אירובית בחדר הכושר. המכשיר הנבחר הוא

אופני כושר שהישיבה בהם אינה זקופה, אלא במנח מאוזן יותר.

זה מצחיק מה שהכורח גורם לנו להמציא. טרום טירונות, הייתי משוכנעת שרכיבה,

היא לא בשבילי. אבל היום, בלית ברירה, בין לנוע או לחדול...היה צורך למצוא פיתרון.

אז, אם אתם נמצאים פעם בחדר כושר, רואים אישה בוגרת, מדוושת על אופני שכיבה,

כאשר רגל אחת מורה והשניה מקופלת, דעו לכם, כי אני היא.

ולמרבה הפלא. זה לא היה קל. למרות החשש שלי, צריכת הקלוריות ברכיבה,

לא היתה שונה מהותית מצריכת הקלוריות בצעדה. ועל אף העובדה שחדר הכושר ממוזג,

הזעתי את עצמי לדעת.

אני מצליחה להפעים את עצמי לפעמים. בשיעור חיזוקים, מחליטה לא לוותר. לא עוצרת,

לא מפסיקה, עוד עשר ועוד עשר ועוד כמה קטנים עם משקולות ובלעדיהן.

רבע שעה אינטנסיבית על שרירי הבטן האבודים ועוד כך וכך דקות על שרירי ההרגליים.

נראה לי שהיום, אפילו המדריך עמד משתהה מול העוצמה והנחישות.

ואח"כ, שעת המתיחות.


שוקולד.

כן, כן. ניחוח השוקולד נישא בחלל אולם האימונים.

חלק מהפעילות , היא עם גומיות. מן יריעות גומי כחולות וגמישות. שלמרבה הפלא,

מריחות כשוקולד. לרגע חשבתי שאני הוזה. אבל לא. אכן, ריח שוקולד.

בתור בדיחה, זה לא רע. אבל כחלק משגרת האימון, הריח הזה גורם לי רצון עז להקיא.

המדריכה, לעומת זאת, מאד מרוצה. היא, כבר שבועיים צריכה ללדת בכל רגע.

מה שלא מונע ממנה לעשות תרגילים שנערות צעירות ממנה ולא הריוניות, לא היו מצליחות.

בסיום שני השיעורים, אני מגלה בהתפעלות, שאני יכולה לבצע עם הרגל המחורבת, תנועות

שלא היו ברפרטואר עד לפני מספר ימים.


מחר, למרבה האימה, שיעור מחול אירובי. משהו אומר לי שזה יהייה מסובך.

אם מישהו מוצא בדרך, איבר מתגולל, כדאי לבדוק אם הוא שייך לי.




יהייה טוב...