סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 16 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 15:29

כל המקומות האלה. כל מקום שהוא נגע, רדום.

כאילו באבחת נגיעה, נותקה אספקת החמצן למקום כמעט כליל.

לפעמים, זה כמו איבר רדום. והתחושה היא שאם אני אנוע, אפעיל את האזור,

התחושה תחזור והקוצים יעלמו. אבל לא.

והגוף, הוא עייף מהנסיונות להחזיר אותו לחיים.

הוא מאותת שהוא לא רוצה יותר.

לא בכדי, אני מתפרקת.

נראה, שהגוף שלי מאותת שדי לו בנסיונות.

די לו בלוחמה.

כי גוף שנתמך בנפש, יכול אולי להחלים.

אבל מה עושים בגוף, שהנפש שלו מתה???

Olive - אין מצב שהנפש שלך מתה, אנשים עם נפש מתה מריחים שונה, כאילו יש להם עופות דורסים מעל הראש והם רק חיים בכאילו.
תמצאי איפה היא עדיין חייה ותשקי אותה.
לפני 16 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - היא לא מתה...עובדה! ועם עובדות לא מתווכחים...
לפני 16 שנים
silence​(נשלטת) - מה שהם אמרו.
תעירי אותה, היא רק טיפה עייפה ומתחבאת.

לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י