פוסעת בעקבות האהבה

כמו עשיו בשעתו, מניחה שגם היום יהיו כאלה שימכרו את הבכורה בעבורו.בכל מקרה, אני בטראומה.

וסיפור שהיה, כך היה...

נכנסנו, עין ואני לחנות המדוברת. זו מהפוסט הקודם. ברגע הראשון, המקום נראה כמו חנות ציוד

לסוסים. שוטים משוטים שונים, רתמות, מושכות, חבלים, מוסרות ולרגע, אפילו נראה היה לי שאני

רואה אוכף. טוב, נו, אז לא ממש אוכף, אבל משהו דומה. לאחר עיון מעמיק, תופס את עיני, מהצד,

כתם אדום.

צועדת בזהירות, בחשש שמא איזה חיידק ידידותי, של איזו מחלה סוציאלית, יחליט לתפוס עלי

טרמפ...חוצה את החנות ומגיעה לכתם האדום. מסתבר שהוא גוש סיליקון רוטט, דמוי איבר מין גברי.

על סטרואידים. אוווץ' מרגישה התכווצות של פחד עוברת בגוף. מחזיקה אותו בדחילו ורחימו. הקוטר

של האביזר, כחמישה סמ'. נו, טוב, אני חושבת בראשי...יוצא משם תינוק...עם הרבה רצון, כמות

מכובדת של חומר סיכוך, והכרה מטושטשת עקב התקף תשוקה בלתי נשלט, זה עשוי להכנס. לא, לא

אלי...תרגעו. ואז, מסתננצת למוחי ההכרה באורך של העניין. משהוא כמו 45 סמ'. אם ממקמת בנ.צ.

קדמי, האביזר מגיע למרכז החזון הנפרץ. מיקום בנ.צ. אחורי...יאפשר לעסות היטב את השכמות.

תדהמה. מה עושים עם זה. ובעיקר מי. עין, מנסה להסביר לי שיש אפקט של הארכה והרחבה. נו

טוב, אז אפשר להאריך קצת, אבל ההרגשה שלי...שמפתח המוצר, ניסה בעצם לפתח שיטה ללידה

מהפה.

כן, כן...אני יודעת...הגוף גמיש ומסתגל...

אבל לי עדיין יש התכווצויות אימה בבטן.

תעזוב, תשאיר את האדום אדום הזה אצלך...אני נשארת עם החוקי ועם הבכורה.