עוד לא בטוח... נראה...

"מה זה? זה ריק" הוא אומר לה.
היא מסתכלת עליי, מסתכלת עליו "טוב" היא אומרת ולוקחת את המזרק והפעם ממלאת אותו.
זו היתה הזריקה התשיעית.
להגיד שלא הרגשתי כלום אחר כך יהיה נכון רק לאיזור השפתיים והלשון שלי.
כשהוא היטה לי את הראש אחורה טיפה מנוזל החיטוי טיפטפה לי אל תוך העין.
התכווצתי אבל רק קצת.
באמצע כשהוא היה עסוק בלנדנד לי את השן היא החליטה שצריך לשאוב לי נוזלים מהפה ותקעה לי את השואב אבק עמוק.
הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עליי בחזרה ודחפה אותו יותר עמוק וסובבה קצת.
היד שלי כבר התרוממה לתלוש לה את הפיטמה ולזרוק אותה בפינת החדר אבל החזרתי אותה למקום שלה.
מחזיק חזק בידיות של הכסא ושתי נשימות אחר כך היא משכה את השואב אבק לעומק המתאים.
אחרי שהכל נגמר היא התקרבה אלי וניקתה לי את הפנים וליטפה לי קצת את הראש.
כשחיכיתי בחוץ לבדיקה שאחרי היא עברה לידי וחייכה אליי חיוך קטן כזה, בפעם השלישית נשמתי עמוק וחייכתי אליה בחזרה.
באופן רשמי הרופא טוען שעראק לא משכך כאבים, הוא כנראה לא חווה את הבקבוק הנחמד שיש לי כאן.
בשבע בערב מותר לי לשתות כוס אופטלגין ולאכול גלידה.
גיליתי שאני לא דפוק גמרי ומשהו כן נרדם.
כשחזרתי הביתה והורתי את הקסדה גיליתי שהאוזן שלי היתה מקופלת לחצי ואפילו לא הרגשתי.
מגניב.