לפני 17 שנים. 24 באוגוסט 2007 בשעה 0:14
"לך תכין קפה, אחר כך נדבר" הוא אומר לי.
פעם לא כל כך אהבתי להגיע למשרד הזה אבל התחלפו שם קצת אנשים ועכשיו הרבה הרבה יותר נעים שם.
כשהיא מגיעה לנקות סביבי תחושת הריחוף הזו מהסרעפת משאירה אותי עם חיוך נעים עבורה.
היא מחייכת בחזרה ואני משתדל שלא לקבל מבט זגוגי כשהיא שואלת אם נקי ואם אני מרוצה.
שני שלוקים מהנס קפה בחלב וניל והבוס קורא לי אליו לשאלה קצרה.
בדרך חזרה היא מחייכת אליי במסדרון ועושה לי שלום קטן עם היד.
כשאני חוזר למקום אני מספיק לראות אותה מעבר למחיצה סוגרת אחריה את הדלת.
כשאני מתיישב אני מגלה שהמנקה
שתתה לי את הקפה
אבל השאירה את העוגיה.