עוד לא בטוח... נראה...

בעסה לה כי אני דווקא לא.
איפשהו במהלך היום הארוך הזה קצת הצטערתי על ההחלטה הזו אבל לא מתחשק לי לגווע עכשיו.
את הכדור הראשון, מאותגר בליעת כדורים שכמותי, שתיתי עם הרבה מים.
אחרי הכוס הראשונה הכדור נדבק לי ללשון.
כשניסיתי להוריד אותו הוא עבר לחיך ונשאר שם גם כשרצתי למתקן של המים בעבודה.
שותה ושותה ומרגיש איך האוגמנטין המסריח שוחה לי בפה כמו גופי בלי זנב ומחרבן לי טעמים שגם אם הייתי מלקק צפרדעים פחות טריות מהרצוי לא הייתי מגיע אליהם ככה סתם.
כשאני חוזר למקום שלי כבר בא לי להשתין.
יום ארוך שמתחיל די בצהריים, למזלי. הבוס שלי רצה להחליף אותי איפשהו במהלך הערב אבל שלחתי אותו הביתה. הקטנה שלו עדיין חושבת שאבא גר במחשב וכשאמא סוגרת את הלפטופ היא קצת בהיסטריה. עדיף שיישן קצת.
הלילה זו הממלכה שלי.
את הכדור השני אני לוקח יחד עם הטובורג האדומה האחרונה שנשארה במקרר, אחריה נשארו רק שתי
היינקן אחת.
מסתבר שהגרמני לא שותה אלכוהול בכלל, לא רק לא בעבודה.
בכלל.
כשהוא כרסם את הפיצה שלו אני נזכרתי שצריך לאכול עם הגופי המעצבן אז אכלתי שקית בייגלה, חצי קופסה של זיתים שחורים ולעסתי קצת מהקולאז' קצ'קבל שמצאתי במקרר שם.
המנהלת האדמיניסטרטיבית שלהם מתה עליי אז לא צריך אפילו לבדוק תאריכי תפוגה.
ובאמת הטעם של הגופי לא היה נורא כל כך אחרי כל זה.
כלומר, אם לא שיפשפתי בלי כוונה עם הלשון את השן והחתיכות של הגופי שנדבקו עליה כשלעסתי אותו בטעות כשעשיתי תנועות של בליעה עם המים וכאלה.
ואחרי כל זה אני עדיין לא מצליח להפעיל את רמזור הכניסה ביציאה מהעבודה.
מחר יום קצר.
מאוד.