זדיינו כולכם, בסדר? זדיינו.
חצי שעה של זיון נמרץ ולכולכם יהיה חיוך על הפנים וקצת פחות זמן לצחוק עליי שאני לא יודע לבלוע כדורים.
יום קצר בתחת שלי.
בשמונה בבוקר כבר הייתי בעבודה שזה שעתיים וחצי שינה ברוטו, כולל לגנוב עשרים דקות אחרי שהשעון התייאש ממני.
מסתבר שאחרי שאני והגרמני בדקנו את הכל ושמנו חותמת וקצת יוקרה אישית השוויצרי שהוא בכלל חצי אלג'ירי וחובב ישראל מושבע החליף דיסקים והיום אי אפשר היה להדפיס.
במקום לסיים את היום בעשר סיימתי אותו באחת רק כדי להגיע הביתה ולגלות ששכחתי את הסלולרי בעבודה ולחזור לשם שוב.
לא היה טעם אפילו לחשוב על לחזור הביתה ולישון ומאוחר מדי לירושלים אז בהחלטה של רגע החלטתי להקדים את מחר להיום ואני והילד הדרמנו.
בצד ימין היתה איזו שקיעה סתמית, חסרת עננים ולא מעניינת, קצב טוב ובאסים שווים באוזניים.
חזרתי עייף מדי מכדי להכין סמבוסקים ואני תיכף סוגר את היום הזה.
שבוע הבא הולך להיות פאקינג מעניין, מתחיל בפגישה עם המטפלת ביום ראשון שאולי יצא ממנה משהו טוב לגוף שלי וממשיך להרבה דברים אחרים.
מחר שבוע חדש.
מיטה.
לפני 18 שנים. יום חמישי, 13 בדצמבר 2007 בשעה 15:53