את הבוקר של אתמול הדוד פתח בקללות שלא באמת הגיעו לה.
אחרי קצת פחות מארבע שעות שינה והדוד מנסה לארגן לעצמו חברותא לג'חנון של הבוקר.
הזונה התעוררה רק בצהריים ולזכותה יאמר שהיא באמת ניסתה להשיג את הדוד רק שהסלולרי הקנאי סינן לה את האמא של הצורה.
אז הדוד הלך לשחות.
"תבוא, יש לנו כרטיס אורח וחייבים לנצל אותו עד סוף החודש".
אז הדוד בא.
איך שהדוד נכנס למים זכרונות ילדות הציפו אותו.
חמימות כזו נעימה הדוד מרגיש כל בוקר כשהוא משתין לעצמו על הירך ובריכה בגודל שכזה הדוד אפילו לא רוצה לדעת כמה ילדים מחזיקים במרתפים של הקאונטרי רק כדי לחמם אותה.
הגדול ניסה לשכנע את הדוד שזה לא ככה אבל הדוד החליט שליתר בטחון הוא ישחה עם פה סגור.
ההחלטה הזו החזיקה מעמד בדיוק עד שהגדול החליט שהוא רוצה על הכתפיים של הדוד בדיוק כשהדוד הוציא את הראש לקחת אויר ונשם מים במקום.
בסאונה הרטובה הדוד לא צריך להתאמץ בכלל בכלל כדי להבין שרק את הקטנה שומעים בכל הבריכה.
רק כדי לוודא הוא עבר לסאונה היבשה וגם שם שמעו רק אותה.
"יש פה מצילות שוות, תסתכל".
אז הדוד הסתכל ועשה מה שכל דוד במצבו היה עושה.
נשכב על הריצפה של הבריכה והסתכל מלמטה על הילדודס.
מסתבר שאת המצילה זה לא הרשים כל כך או שהדוד לא יודע לטבוע בכאילו בצורה נורא משכנעת.
הילדים, אגב, ניסו לעזור לו לנשום עוד קצת מים.
גם זה לא הרשים את המצילה.
במלתחות הדוד חופף לגדול את הראש ומקלח אותו טוב טוב.
יש להם מייבש לבגדי הים, שני סוגי שמפו ומרכך וקרם גוף.
ופן, גם.
הדוד הבלתי מתקדם בעליל הסתפק בסוג אחד של שמפו והתנגב במגבת שהוא הביא מהבית ואת הפריזורה הוא מקבל מהרוח של האופנוע.
מרוכז האושר הזה.
לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 22:40
