קצת אחרי הצ'ולנט הדוד החליט שהגיע הזמן לצאת.
למרות הגשם, בלטרון הדוד החליט לעצור ולהקשיב קצת לפעמונים של המנזר ולתהות בקול אם זה באמת היה חכם להיכנס לשלולית ההיא למרות שהוא ידע שבעצלנותו כי רבה הוא החליט שלא לנעול את הערדליים.
"תה וכוס מים" הדוד מצליח להגיד לפני שהצרחות של הילדודס מונעות כל אפשרות שיחה.
עד שהדוד מוריד את חליפת הסערה, המעיל ואת הנעליים הרטובות הם כבר מסודרים בטור כדי שהדוד יוכל לנשק אותם ולהרים אותם ולחבק אותם חזק חזק.
הבעלים החוקי של ליקר הצ'ילי מחליט לחלוק אותו עם הדוד שזונח את כוס המים לטובת דברים קצת יותר טובים.
הדוד במחטף של רגע מצליח לנצח ב"אלון הדרקון" ולתחמן את דרכו ברביעיות תודות לקטנה שיושבת לו על הברכיים ומודיעה לו מתי "לא לצחוק ולעשות פרצופים שמחים" כשהם מוציאים קלף שווה מהקופה המרכזית.
הדוד חזר הביתה מבסוט, עם רגליים רטובות, במצב רוח שלוליתי להפליא ורעב.
תיכף כוס תה, מקלחת רותחת, כפפות שמהבילות עכשיו ליד התנור ותקוות קלושות שיתייבשו עד מחר.
גם ככה צריך לפתוח שבוע.
לפני 16 שנים. 26 בינואר 2008 בשעה 21:12
