עוד לא בטוח... נראה...

"איזה יופי" אני אומר לה כשאנחנו מחליפים מתנות
"לך יש יומולדת ואני מקבל מתנות" אני זוכה בכובע וחולצה כחולה של קורונה שהיא סחבה כל הדרך מארצות הברית הרחוקה.
אני הבאתי לה גרביים.
קצת מאוחר יותר אני מגלה שאמא שלי קנתה לי ליום המשפחה טאמאגוצ'י ובקבוק בירה.
האחיינית שלי עם השן המזדקרת שלה עוזבת מהר מדי עם מתנות שוות שלא אני קניתי אבל עם חיוך מאושר וביום שני אני אבוא לשחק איתה ב- X-Box ומי יודע, אולי גם לנצח.
הקטן חייך אליי ועשה לי תנועות מגונות עם הראש.
כשאני מחיזק אותו כל מה שאני יכול לעשות זה לחבק אותו בזהירות מגושמת.
תלישות.
פעם כתבתי כאן שזה מרגיש לי שרק מותו של הילד יגרור אחריו סגירת מעגל.
מותה של תקופה.
מטומטם ארור שכמותי.
כמה קל היה להדחיק שככה אני קורא גם לחתול ולא רק לאופנוע.
כמה קשה היה לעמוד מול השנאה שלו בכל פעם שהלכתי והאהבה המטורפת בכל פעם שנכנסתי ועברתי את מפתן הדלת בבית שהיא קנתה עבורם.
איפשהו לפני ארבעה חודשים כשהיא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתי יותר המחשבה המרירה שצפה בי אחרי אותה שיחה היתה שכמו שאני מכיר אותה היא בטח תתקשר אליי כשהחתול ימות.
במקום זה היא שלחה אסאמאס.
מכל מסרוני הגיהנום שלה שתי המילים האלו שריקדו לי על המסך היו הכי גרועות.
אני מתקשר אליה עם רצון מעוות לגלות חולניות נבזית מצידה אבל לא.
החתול שלי מת.
היתה להם חצי שנה קשה ואיפשהו החתול החליט שדי לו והפסיק לאכול ומהחתול השרירי שלי שככה אני קורא לו גם אחרי שעזבתי נשאר עור ועצמות שביום שלישי החליטו לצאת החוצה ולא לחזור.
היא חיכתה שלושה ימים לפני שהיא היתה בטוחה ורק אז הודיעה לי.
בכמה מילים קצרות היא מספרת לי איך התפרים הסתבכו לו מסביב לקיבה ואיך היא התעקשה איתו שלא ימות לה וכשלרגע נראה כאילו היא מנצחת החתול שתמיד השיג את מה שהוא רצה יצא מהבית ולא חזר.
היא מציעה לי את החתולה כי היא לא מסוגלת להסתכל עליה יותר ואני עוד לא החלטתי אבל אני יודע שיהיה לי קשה כל כך לקחת את החתולה שלא אשמה בכלום אליי.
הערב היא התקשרה שוב.
לבדוק אם נרגעתי ומה לעשות עם החתולה.
חמש שנים גידלתי את החתול.
תשע שנים את התוכי.
כמעט אותו התאריך ושניהם מתים.
"אל תשנאי אותי"
הם מתפוצצים לי בתוך האוזן
"אני לא מיוחד כמוך"
בבית הזה שיהיה שלי לעוד שנה כי ככה הודעתי לבעלת הדירה שלי לפני שבועיים אני עומד עירום.
קר לי בחוץ וחם לי בפנים.
"אור אחד בוער בחלון,
כמו מגדלור לכל הצללים פנימה"
קר לי בחוץ וחם לי בפנים ואני מחכה בסבלנות שזה יתהפך.
שיהיה לי חם בחוץ וקר בפנים ושאוכל כבר לבכות.
ודי.