"אני רוצה לעשות משהו בשבילך" היא אומרת לי וסקרנות נעימה פושה באיבריי כשאני משתתק ומקשיב לה.
"בוא איתי למפגש מבוא לסדנת נשימות" היא אומרת ואני מסכים.
"תקפצו" הוא אומר והרגליים שלי לא מתרוממות מעבר לסנטימטרים הבודדים שהן שקעו אל תוך המזרן.
"אתה עוצם עיניים כשאתה רוקד" היא מסתחררת מולי כשהוא מחליף את הדיסק באחד אחר ואני משתדל עוד קצת.
כשהוא מחשיך את החדר והנשימות של כולם נישאות בחלל האוויר אני שוב מגלה שאני הכי טוב דווקא בנשימות השקטות וכשהידיים שלו מלטפות לי את המצח ונפרשות על החזה שלי כמו מפרשים אני מרגיש את כריות האצבעות שלו שוקעות לתוכי בעדינות והאצבעות שלו שוקעות עוד קצת ורגע לפני שהוא עוזב הפה שלי מתייבש ומהלמטה של הבטן אני מגרגר את הזכרון ההוא של פעם לפני שנים איך מכל אלו שחיממו את אגרופיי הקפוצים דווקא היא דווקא בתוכה כמו טווס גאה פרשתי את האצבעות שלי אחת אחת עד שהיא בכתה והאוויר שנפלט מתוכי בנהמה שקטה מלטף את הניבים שלי מבפנים ומייבש את הפה שלי עוד יותר ואני מחפש בשר באוויר הריק.
אחרי שלקחנו את הדרך הכי ארוכה שמצאנו הביתה אני והילד מגיעים רגע לפני שהטיפות הראשונות נוחתות על הכביש.
פוך של חום.
לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 21:48
