עוד לא בטוח... נראה...

"מה שלום הסגול?" היא מסמסת אותי
אני עונה לה בזהירות.
רק כשהיא מספרת לי שסט. פטריק הגיע ושארוחות הערב שלה מורכבות מג'וני אדום וסלט אני מבין מהיכן הגיע לה פרץ ההתעניינות הזה.
מסתבר שבחיפה סט. פטריק זה שבוע שלם ולא יום.
"החיים הטובים" אני אומר לה
"אוכל של הדחקה" היא עונה
"וזה בדיוק מה שאמרתי. החיים הטובים"
היא מספרת לי שהיא חושבת לעשות תואר שני בייל ואני שמח בשבילה.
בזהירות אבל שמח.
אחרי שהיא ויתרה על מסלול ישיר לדוקטורט בטירה עם פרופסור זקן קוקוס אני שמח שהיא מחליטה שלא להשליך את החיים שלה לעזאזל כמו שהיא יודעת ואוהבת לעשות.
רחמים עצמיים זה קקי ונשבר לי להיות הסיבה לאושרם של אחרים.
אני מוכן להוות מרכיב חשוב באושר של אלו שאני אוהב אבל לא הסיבה היחידה לעובדה שהוא קיים.
אסור לי לאחר מחר.
יש לי שיחת כח אדם עם המנכ"ל שלנו ובת זוגו של הבוס ואסור לי לאחר כי הבת הגדולה שלהם אמורה ללכת עם אמא שלה לקיוטו לאכול סושי ואם אני מאחר אמא שלה מאחרת ואם אמא שלה מאחרת היא תאכל סושי באיחור והבוס שלי הזהיר אותי, שמהיכרות אישית עם הנפש הפועלת לא כדאי לי לעשות את זה.
אני אקשיב לו, כמובן. בכל זאת, הוא מכיר את הבת שלו הרבה יותר טוב ממני.
נראה לי שאם זו תהפוך לשיחת שכר אני אבקש הפרשות יותר גדולות ולאו דווקא העלאה.
אני צריך להצטלם שוב.
הסאגה של הויזה לארצות הברית מייגעת אותי.
עכשיו הסתבר לי שאני צריך תמונה על רקע לבן.
אושר.
ועוד לא הזמנתי כרטיסי טיסה, חדר בבית המלון או מקום בכנס.
אושר.
קרן האור של חיי נולדה היום ומה לעשות, אני הייתי קודם אז היא קרן האור של חיי קודם.
מזל טוב ותשתדלי שלא להרזות יותר מדי.
ברמזור בדרך הביתה הילדה שעומדת במעבר החציה מפספסת רמזור בשבילי.
כשהירוק ברמזור של המכוניות מופיע זה תורי לפספס אותו.
וככה, כשאני עומד ברמזור ומסתכל על הציצים שלה שחשופים כמעט לגמרי אני מוצא את עצמי פתאום די מבסוט מהחיים.