עוד לא בטוח... נראה...

"אמרת שתבוא בשמונה".
"לא, הבטחתי שאגיע יותר מוקדם והגעתי".
הבוס שלי.
כמו בכל יום בשבועיים האחרונים היתה הפסקת חשמל בלילה והשרתים מתו להם בנונשלנטיות שאינה אלגנטית בכלל.
רק שאתמול הוא גילה שאין לנו גיבויים ושזה חורג מההתחייבויות החוזיות שלנו.
אז אמרתי שאבוא מוקדם יותר ונפתור את זה פעם אחת ודי.
את הגיבויים.
את בעיית החשמל פתרנו בדרך יותר פשוטה.
אנחנו עוברים משרד.
אחרי יום מאוד ארוך, מוזר וקצת מלחיץ הוא התקשר בערב אחרי שכבר הלכתי.
השארתי לו אימייל שאני מעוניין לדבר איתו.
התנצלנו כמו שתי פולניות וסיכמנו שבסדר, לא הבנו, קורה.
אבל גם סגרנו שיש בעיה שצריך לפתור והנוכחות שלי נדרשת.
בשמונה בבוקר.
בכל אחת מהפעמים שאני מגיע לשם.
שמונה בבוקר.
ולא רק שאני הסכמתי גם דחפתי קצת לכיוון.
קצת קשה לי לעכל.
התקשרתי ישר לבוס שלי לספר לו על הסגירה החדשה.
בכל זאת, לקוח גדול והיום היה לחוץ בהיסטריה שלא ראיתי כבר הרבה זמן.
עידכנתי אותו.
והוא, בלי להילחץ, אמר לי שאי אפשר למשוך את השמיכה משני הקצוות.
אם אני בא בשמונה אז בחמש אני הולך.
"ובחמש אתה תלך, אתה שומע? שלא נצטרך לצעוק עלייך שוב"
הבוס השני שלי עושה את זה לפעמים, מנסה לשלוח אותי הביתה מוקדם יותר.
חמש בערב לצאת מהעבודה.
מה אני אעשה פתאום עם כל כך הרבה זמן פנוי?
ואיך, לעזאזל, אני בכלל אתעורר?
מצד שני כבר הרבה מאוד זמן שאני מתכנן להירשם למכון כושר ואולי לגדל קצת חיים ולא רק עובש במקלחת.
הבוס גם אמר לי שכשאני מנהל שיחות עבודה זה נחמד שהחברה משלמת אבל גם הלקוחות צריכים ושאם אתמול התקשרו אליי באמצע הלילה אז לרשום.
אני מעדיף שהם בכלל לא יתקשרו אבל זה לא יקרה עד שלא נעבור למקום החדש.
אני משוכנע שזה לא בגלל הקול הסקסי שלי אבל גם אחרי המעבר הם יתקשרו.
"אוויר זה לא דבר מובן מאליו"
אני נשען על החזה שלה.
לוקח לה פחות משבריר שניה לנשוף החוצה את האוויר שיש לה בריאות ואז לנסות עוד קצת.
אני מרגיש את עצמי שוקע אל תוך החזה שלה ככל שהוא הולך ומתרוקן מאוויר.
לקח לי קצת יותר מרגע להחזיר לה אותו בחזרה.
היתה מנומסת ואמרה לי תודה.
שמונה בידים באיביי ואני זוכה בשניים מתוכם, בנתיים.
אולי בסוף באמת אהיה הבעלים של אוזניות מגניבות.
נראה.
שמונה בבוקר.
אמא?
סליחה שלא התקשרתי.
שמונה בבוקר.
עם שמש.
כנראה שאני אהיה הראשון שיאכל מהעוגיות בבקרים.