עוד לא בטוח... נראה...

קשה לי להתעורר בבקרים.
אני ישן כל כך טוב.
הילדה בעבודה באה לדבר איתי היום והחמיאה לי על העיניים האדומות.
הודיתי לה מקרב לב והיא אמרה שהיא חושבת שכדאי לי לישון קצת.
הסברתי לה שאני יכול לישון יום שלם בלילה ולקום בבוקר כאילו לא ישנתי בכלל.
או לפחות להרגיש ככה.
בדרך לעבודה קצת לפני הסיבוב האהוב הכתף שלי הפסיקה לכאוב.
היא גם לא כאבה עד שיצאתי מהמעלית מה שגרם לי להנאה רבה וסיבוב כיפי.
רגע לפני שתהיתי אם הכאב החליט לנטוש אותי לאנחות שמחה הוא חזר.
אני עוד לא רגיל לסידור החדש של השולחן וגיליתי שהצבע שהתרגלתי אליו, ערימה של ניירות, יפה יותר מהאפור חציל השרוט שהוא הגיע איתו מהמפעל.
מוכרת הסנדביצ'ים הקטנה הפכה אותי לטועם המלכותי.
כשהיא רק התחילה עם הליין של החצילים הייתי הראשון לטעום והיום בבוקר היא הודיעה לי שאני חייב לטעום את קציצות הירק של סבתא שלה ולהגיד לה אם שווה לה להתחיל ליין כזה גם.
היו קציצות שוות מאוד רק חבל שהיא מקלקלת כל דבר שהיא מכינה בכמויות מטורפות של מיונז.
זה הזכיר לי את קגרו ואיך היא טעמה כל דבר ובסוף היא היתה רעילה מדי לנשיקה.
מזל שזה רק מיונז.
מנהלת הפרוייקט הגיעה לבקר והתגלתה כסינית פצ'וצ'ית לחלוטין שלא ממש שמה עליי עד שהיתה צריכה עזרה.
היה משעשע.
מסתבר שהיא חמודה מאוד כשהיא לא מתנפנפת לנו במשרד וקצת נרגעת.
בטח הג'ט לג.
לעסתי חצי מהסיר של הקציצות ושתיתי תה ואני תיכף עובר לשלוק האחרון של העראק עם "ענק הברזל".
צריך ללכת לישון מוקדם.
מחר הילד הולך לרופא.
גם אני.