אני מסתכל על הכיתוב Silver Label.
מסתבר שיש דבר כזה בעראק.
בנתיים אני רק מסתכל על הבקבוק החדש ושותה מהישן, של השוק, את השאריות.
בקונפיטורה של התות יש תותים אמיתיים, אדומים.
הסלולרי החדש החליט שהיום יום שישי ולא מצלצלים כי ככה תיכנתתי אותו.
אבל עד אתמול הכל היה בסדר.
אני מקווה שזה לא כרוני.
שוב.
לעבודה הגעתי בכמעט אחת עשרה ליום רגוע.
החדש מסרב להיחפף, הוא יודע הכל ולא צריך עזרה.
הבוס שלי התקשר לשאול אם הוא יכול כבר להלשין לביג בוס שהחדש תוקע מקלות בגלגלים.
אמרתי לו שעוד לא.
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שיצאתי לאכול בקומת המזון, כבר שכחתי כמה לא טעים שם אבל החברה היתה נפלאה.
אני לא מחבק אותו כי זה לא הקטע שלו אבל הוא אחד האנשים שהכי קרובים אליי.
קראתי.
הצחיקה אותי אבל התגובות גרמו לעראק לטפטף לי מהאף.
אני מניח שאני צריך להגיד תודה כי זה יגרום לי לפתוח את הבקבוק עם הכיתוב המגניב מהר יותר.
ואני בעד התאמת צבעים, שתדעי.
סרטון של עשרים ומשהו דקות של Hogtied הזכיר לי דברים ואותה.
הגוף שלי עייף ואני אנרגטי.
זה לא מהעראק.
לפני 17 שנים. 17 במאי 2007 בשעה 23:21
