בבוקר אני מתעורר די בסדר אחרי לא מספיק שעות שינה.
"אני רוצה הופעת אורח נוספת בבלוג שלך"
"אין בעיה, הרצל, מחר".
מיותר לציין שהיא לא הגיעה גם אחרי ששלחתי לה הודעה.
אני מבין אותה, האמת.
כשחזרתי הביתה וקראתי את הבלוג שלה אני מבין למה היא היתה עייפה.
גם אני הייתי עייף אם היה לי כוס והייתי עושה כל מיני דברים שהיא כתבה עליהם ואז עוד להתעורר בבוקר בשביל ללכת לראות ספות, נו באמת.
היא ניצלה מזוועות אופנתיות במחירים יותר ממופקעים.
מה לעזאזל ביקשתי? ספה נורמלית, פינתית, שאפשר לשבת עליה בנוחות והיא לא מכוערת ולא תגרום למנהל הבנק שלי לעלוז למראה העבד החדש שלו?
קניתי כיריים קטנים שיהיה לי עד שאחליט אם אני בכלל רוצה תנור ואיזה.
היא תופסת אותי רגע אחרי שהביצים התקשו בסיר ששפתתי ואני נועץ שיניים בבורקס השני.
קצת אחרי ארוחת צהריים מאוחרת אנחנו יושבים על ספסל ומסתכלים על ציצים של בחורות.
לפחות על זה יש לנו קצת הסכמה היות והטעם שלה בגברים זוועתי.
היא מעליבה את השיניים שלי ואני משאיר לה רוק על אחת האצבעות.
"אתה slut" היא מחמיאה לי.
"ו...?"
"ואני מגה Slut" היא עונה בגאווה.
ככה זה כשיש ציצים, אני מניח.
העולם כולו פרוש לרגלייך.
פרחים סגולים נושרים עליי ועוד יום שישי של אחרי צהריים עובר לו בניחותא.
בדרך הביתה אני רואה שלט שמגחיך אותי אם אני לרגע מתעלם מכל ההקשרים השליליים שלו.
למרות שלא עושים לכאן משלוחים העיר הזו עושה לי נעים.
יש עוד רגע של אור ואני תוהה אם אספיק לישון צהריים הלילה.
יש בי צל רפאים של חוסר נוחות מסויים.
אני מחכה שהוא יבשיל.
יש דברים שצריך לסיים במהירות.
לפני 17 שנים. 18 במאי 2007 בשעה 17:43
