לפני 17 שנים. 18 במאי 2007 בשעה 23:21
לקראת הסוף היא קופצת ונעמדת.
היד שלי עדיין באוויר, הפנים שלה אדומות.
הכעס שלה מתנפץ עליי כמו גלים.
"אני לא ילדה קטנה" היא צורחת.
"אתה לא תכה אותי בישבן כמו ילדה קטנה" הצרחות שלה נקטעות עם כל נשימה משוהקת שלה.
הדמעות הכעוסות שלה צובעות לה את החזה בלחות, זולגות ומתרסקות על הריצפה.
הפעם היא אפילו לא טורחת לנגב אותן.
ברגע אחד של שקט מרוכז כל המילים של המחשבות נעלמות ממני.
אני מרגיש את המחשבות אבל לא מדבר אותן.
מהירות כמו הדמעות שלה.
כשאני מתרומם הצרחות שלה נפסקות באחת.
המחשבות בלי המילים שלי מתנפצות בתוכי כמו הדמעות שלה על הריצפה.
כף היד שלי חופנת סנטר ודמעות ורטובה לגמרי.
הדמעות שלה זולגות מהר וחזק כשהיא מסתכלת אל תוכי בהתרסה והאצבעות שלי מתעקלות אל תוך הבשר הרך של הלחיים שלה.
יום רביעי.
