עוד לא בטוח... נראה...

"למה זכיתי בכבוד?"
"אני צריכה לשמוע מהטלפון השבור שנפגעת ממני?" היא משתדלת נורא שלא להישמע נוזפת.
שבריר שניה אחרי אני מבין שהטלפון השבור צריכה מכות, כנראה.
"היא קצת בילבלה, אני חושב. מה נראה לך? שאני אשתוק לך אם תעליבי אותי?"
היא חושבת לרגע "נכון, יש בזה משהו".
משום מה השיחה הופכת לכבדה קצת אבל היא מצליחה לרומם את רוחי במחמאות שוות.
"אתה סאדיסט פסיכוטי" היא אומרת ואני נכנס אל תוך הדלי של הספונג'ה כדי שהשלולית שהיא אני לא תתאדה.
"ו...? ו...?" אני נישא על גלי העונג והתהילה.
"ומסובך" היא עונה.
"מתוסבך! מתוסבך!" אני כמעט צועק עליה.
אופיתה.
עד שהיא כבר עושה משהו נחמד למעני.
טוב, זה קצת לא נכון כי משום מה היא עושה הרבה עבורי בזמן האחרון ואם היו לי נוצות בתחת אז בהחלט הייתי מסתובב כמו טווס.
ולא.
מי שבטעות קרא את השורה הנ"ל כאיזשהו אקט הזמנתי לדחוף לי צרור נוצות בתחת מתבקש לשקול שנית.
ואז עוד פעם.
בסוף לא עשיתי כלום כל השבת הזו חוץ מכביסה ולראות הרבה פרקים של בבילון.
ולאכול בורקס.
לא נורא.