הכאבתי לעצמי היום
לראות אם אני עדיין מרגיש
מתרכז בכאב
הדבר היחיד שאמיתי כרגע
כשהמחט פוערת בי חור
העקצוץ הישן והטוב
מנסה להרוג את הכל
אבל אני זוכר
עדיין
למה בדיוק הפכתי
אישה יקרה שלי
כל מי שאני מכיר הולך
בסוף
ואת?
את יכולה לקבל הכל
אימפריית ארמונות החול שלי הנשטפים אל האין
הרי אני אאכזב אותך
אכאיב לך
כמו תמיד
כמו לכולם
כתר קוצים
אני מולך בכיסא השקרנים
שברי מחשבות
לא יכול לתקן כלום
כתמים של זמן
והתחושה נעלמת
כשאת מישהי אחרת
אבל אני?
אני עדיין כאן
למה בדיוק הפכתי
אישה יקרה שלי
כל מי שאני מכיר הולך
בסוף
ואת?
את יכולה לקבל הכל
אימפריית ארמונות החול שלי הנשטפים אל האין
הרי אני אאכזב אותך
אכאיב לך
כמו תמיד
כמו לכולם
ואם הייתי יכול?
ממרחק של שנים
הייתי שומר על עצמי
הייתי מוצא את הדרך
לאנשהו
ג'וני קאש עושה את המסמרים, אני חושב.
העראק החדש עדיין סגור ויושב לו בארון.
אני אפתח אותו, כנראה, כשרכבת ההרים הזו תיעצר לרגע.
מעין פרס ניחומים או משהו.
חיים זה דבר מעניין, כיפי, מענג.
חשוב לשמור בדיוק ככה.
שלי.
לפני 17 שנים. 23 במאי 2007 בשעה 22:27