עשתה לי חשק, ההיא שרוקדת שמה לבד בבית שלה.
עשתה לי חשק.
אז חיפשתי.
לא מצאתי זכר לדיסקים שלהם אצלי ושום פיסת שיר במחשב הזה.
בזמן האחרון אני לא זוכר כלום.
כלום.
אני לא יודע כלום.
אני לא חושב כלום.
כל מה שיש בי זו המוזיקה שלפעמים מתפוצצת לי בתוך האזניות בקסדה ולפעמים סתם מתוך הנשמה.
שירים שלמים.
מקטעים.
שורות שבורות.
אני חולם שירים.
רואה צלילים ושומע צבעים.
חלומות מוזרים.
היום לא יכולתי יותר.
היד כואבת לי שוב.
נורא.
מול המקלדת בטמפרטורה של ארבע עשרה מעלות לא יכולתי יותר.
עזבתי.
פשוט נשמתי עמוק ורקדתי.
"זה קורה לפעמים" אני אומר לו כשאני קופץ ומסתובב רק כדי לגלות אותו מחזיק את הדלת פתוחה והפה שלו עושה סימנים של קולות אבל כלום לא יוצא.
בים עם הבירה שלי אני שומע את הנטשות.
הנואשות של אחרים מתנפצת עליי כמו גלים ופיסות סדוקות של נשמה מתקלפות מעליי כמו עור צרוב שמש.
והירח הזה שכמעט מלא מעיר אותי והאנרגיות שמניעות את הגוף העייף שלי סוחטות ממני עוד קצת.
והבירה נגמרת לי והאי האמתפתי שורד עוד גאות ושפל והירח הזה ששר לי ואני הולך הביתה.
היכן אתה
ELOHIM?
לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 23:39
