לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 20:31
אני יכול להגיד הרבה על התקופה האחרונה.
מערבולת של תחושות וצרכים ודברים שקורים והחיים שלי שמסניפים את האספלט של המסלול המהיר.
בהחלט הרבה אפשר לומר.
ולכתוב.
אבל הלילה, כשאני אוכל את עוגת הסולת שהשכנה שלי הביאה לי בהפתעה והנר מהבהב לו בתוך גוש ענק של קווארץ
"אתה יכול לקחת אותו עכשיו. הוא כל כך לחוץ מהארגזים שהוא לא ישים לב"
אחרי כמעט שלושים ושתיים שנים מאז שקיבלתי אותו
אחרי כמעט שנתיים מאז שהשארתי אותו לחתול שלי שלא ישאר לבד
הצללים של הנר מאירים על דובי אחד שפרוש למלוא אורכו על המיטה שלי.
חזר.
זרעים של אושר נובטים בתקופות מוזרות.
