סיד-חרטא...

״עיניים אלי!״
עומדת על ארבע, משפילה מבט.
״עיניים אלי אמרתי לך!״
הראש עולה ומתייצב מולו. העיניים עדיין עצומות.
סטירה מצלצלת על הלחי.
״בפעם האחרונה - עיניים א-ל-י״.
עיניים נפקחות, מלאות בדמעות.
מסקרה מרוחה.
לב דופק.
לא רוצה לראות. לא רוצה לשמוע. לא רוצה לחזור לעולם הזה.
ישבן אדום. צורב.
שדיים זקורים, מגורים, מאיימים להתפקע.
גרון גדוש בדמעות שעוד לא מצליחות לפרוץ לגמרי החוצה.
״ככה זה טוב, כשאת מסתכלת אלי״
דמעה אחת פורצת את מחסום הריסים, ומושכת אחריה שובל של צבע מהאיפור, מציירת פס על הלחי.
הגוף רועד. העיניים חושבות להשפיל עצמן שוב מטה
״עיניים אלי, ילדה״
מבט חודר. מבט כאוב. עוד דמעה מאיימת להשתחרר.
״את לא חייבת להחזיק הכל לבד, אני כאן איתך״
יבבה משתחררת, מפל הדמעות פורץ את הסלע.
השדיים נאספים אל אחת מכפות ידיו.
הכף השניה מלטפת את הראש הרועד.
מתמוטטת לזרועותיו.
שחרור.