סיד-חרטא...

פעם, כשהייתי קטנה, 
היה אז מן סרט בו נקודה בה הזמן נשבר
ונוצר ממנה יקום מקביל,
עולם אחר ומוזר.
נקודת השבירה הזו נראתה אז דמיון צרוף
והיום היא שלמה לי כל כך וברורה בכל נקודה שבגוף.  

כל שבוע חוזרת לנקודת השבר,
מרחפת מעל ונוחתת מנגד
בעולם בו אני איני והנני
ושם תחכה לי אתה.  

בין העצב ליצר,
הכאב מייצר לי
שברי הבנה ושלווה.

איד יקר, אני שמחה בך.